פס"ד בערר בנושא סיווג הקצאת מים לגן החיות התנ"כי בירושלים

השופט רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

הרקע לערר:

בפנינו ערר על החלטת המשיבה, אשר הובאה לידיעת העורר על ידי חברת הגיחון בע"מ – תאגיד המים והביוב של ירושלים – מיום 7.3.13 לפיה עבור שנת הרישוי 2013 לא יהיה זכאי עוד גן החיות, שהינו מוסד ללא כוונת רווח, להקצאת מים למטרת חקלאות. העורר מבקש להורות על ביטול ההחלטה. יצויין כי גם ביום 8.5.14 ניתנה החלטת מנהל המשיבה לפיה הוא מקבל את ההמלצה המקצועית של משרד החקלאות ואינו משנה מהחלטתו שלא לתת הקצאה למטרת חקלאות לגן החיות התנ"כי בשנת 2013 ובשנת 2014.

הפעלת גן החיות מחייבת צריכה משמעותית של מים. אספקת המים לגן נעשית בעיקר באמצעות חברת הגיחון – תאגיד המים והביוב של ירושלים. כמות המים השנתית אותה צורך הגן עומדת על כ- 150,000 קוב. הגן עושה מאמצים לחסכון במים, בין היתר הקמת מתקן לטיהור שפכים (מט"ש) שהמים המתקבלים ממנו משמשים לצרכי גינון והשקייה, הקמת "צוות ירוק", שימוש בשיטות עבודה חדשות ואמצעים מכנים חדשים לחיסכון במים. כתוצאה ממאמצי הגן לחיסכון במים ירדה צריכת המים בגן החיות באופן משמעותי.

עד למועד קבלת ההחלטה שבנדון קיבל העורר, במסגרת הרישיון השנתי שהוענק לחברת הגיחון, הקצאת מים למטרת חקלאות שעמדה על כ- 89,000 קוב לשנה בשנת 2012 ונעה בין כ- 65,000
לכ-100,000 קוב בשנה במהלך השנים האחרונות. ביום 7.3.13 התקבלה אצל העורר החלטת מנהל המשיבה לפיה עבור שנת 2013 לא יהיה זכאי עוד גן החיות להקצאת מים לחקלאות. כאמור, כך נקבע גם בהחלטת מנהל המשיבה מיום 8.5.14 הן לגבי שנת 2013 והן לגבי שנת 2014.

טענות העורר:

העורר טוען כי משמעות ההחלטה שבנדון הינה העמסת נטל כלכלי כבד מנשוא על גן החיות. כן נטען כי ההחלטה היא חסרת סמכות ובלתי סבירה וכן מפרה הבטחה מנהלית ועולה לכדי אכיפה בררנית.

העורר, גן החיות, הינו מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר), המפעיל מרכז זואולוגי – בוטני – חקלאי ובו למעלה מ- 330 מינים של בעלי חיים ופריטים בוטניים מגוונים. מניות הגן מוחזקות על ידי עיריית ירושלים, קרן ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים. מאחר שהגן לא מקבל הקצבות כלשהן מהמדינה או מהרשות המקומית הוא מתבסס על תשלומי המבקרים ועל תרומות. גן החיות התנ"כי בירושלים הינו מוסד ארצי ובינלאומי מוכר ואהוד בעיר ירושלים. הגן פועל מזה עשרות שנים ובשנת 1993 נפתח במתכונתו הנוכחית בדרום מערבה של העיר. הגן מבצע פעולות שמטרתן שימור בעלי חיים נדירים המצויים בסכנת הכחדה תוך שימת דגש על בעלי חיים ארץ ישראליים ועל כאלה שהוזכרו בתנ"ך. הגן משתתף בתוכניות לאומיות, הן כמענה לבקשות המגיעות מרשות הטבע והגנים, הן מתוך יוזמות עצמאיות, ובינלאומיות, שעניינן שימור, ריבוי והשבה לטבע של בעלי חיים שונים המצויים בסכנת הכחדה. בנוסף עורך גן החיות מחקרים תיאורטיים ויישומיים שונים בזואולוגיה, ביולוגיה, וטרינריה ואיכות הסביבה, תוך ניצול הידע שנצבר במהלך העבודה היום יומית בגן. כן מבצע הגן פעילות שיווקית. הגן מהווה גם אתר תיירות ובילוי ומקיים פעילות חינוכית, טיפולית, שיקומית ותרבותית.

לטענת העורר המשיבה נתנה לגן החיות הבטחה שלטונית, עובר להקמת מתקן טיהור השפכים (מט"ש) שהוקם בגן, לפיה ככל שיפעל גן החיות להקמת המתקן, תתגמל אותו רשות המים בהגדלת הקצאת המים לחקלאות לה היה זכאי ביחס של 1.2: 1 (על כל קוב שיתקבל מהמט"ש יתווסף להקצאת המים לחקלאות שממנה נהנה גן החיות 1.2 קוב). נטען כי בזכות המט"ש שהקים הגן, מתוך ערכים של שמירה על הסביבה והגנה על הטבע, צורך גן החיות מהגיחון כמות של כ- 90,000 קוב בלבד ואת היתרה הוא מפיק בעצמו באמצעות המט"ש.

נטען כי קבלת הקצאת המים לחקלאות מהמשיבה מאפשרת לגן החיות להתקיים. העורר טוען כי הבסיס להחלטה שבנדון הוא בהגדרת המונח "חקלאות" בתקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות) (הוראת שעה), התשע"ג – 2013 (להלן: "תקנות המים") שלגרסת משרד החקלאות ורשות המים הגן אינו עונה עליה. העורר טוען כי החלטה זו אינה יכולה לעמוד.