פסק דין 1789/14

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא י' צבן) בת"פ 4730-03-13 (הכרעת הדין מיום 25.6.13 וגזר הדין מיום 9.3.14). בגדרו של פסק הדין הורשעה המערערת בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) (בנוסחו הקודם) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן הפקודה), ובנהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודה, ונגזרו עליה העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, מאסר של 4 חודשים על תנאי (אם תעבור עבירה נוספת על סעיף 61א לפקודה במשך שנתיים משחרורה), ופסילת רשיון נהיגה למשך 18 חודשים (מהם 9 חודשים בפועל ו-9 חודשים על תנאי, אם תעבור עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה במשך שנתיים).

רקע והליכים

ב.        כעולה מהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, ביום 19.10.10 בשעה 02:30 בלילה יצאה המערערת ממועדון במרכז העיר ירושלים, ברכב, שנשכר מחברת אלדן, ושבו נהגה ללא רשיון נהיגה בר-תוקף. במהלך הנסיעה, בהגיעה לרחוב מרדכי איש שלום בכיוון רחוב יפה נוף, סטתה המערערת ימינה ברכבה ופגעה במתלונן. מעוצמת הפגיעה הוטח המתלונן אל חלקה הימני של השמשה הקדמית של הרכב, עף באויר ונחת על הכביש. המערערת האיצה את רכבה ונמלטה מן המקום. המתלונן נפגע בראשו ובריאותיו, ואושפז למשך שלושה ימים בבית החולים.

ג.        המערערת זומנה לחקירה ראשונה במשטרה רק בתאריך 16.1.2012, ככל הנראה בעקבות מידע מודיעיני. היא הכחישה – חרף אזהרה – את מעורבותה בתאונה, טענה כי המדובר בעלילה והאשימה את בן זוגה לשעבר, וכן הסבירה כי הנזקים שנגרמו לרכב ששכרה הם תוצאה של עימות אלים שהתרחש בחניון האומן 17 בתלפיות בירושלים, שעה שחנתה שם (ראו ת/15, שורה 33). בחקירה שניה במשטרה בתאריך 19.1.2012 חזרה המערערת והכחישה את מעורבותה בתאונה, ואף ניסתה לבסס את גרסתה על ידי הבאה של כרטיס ביקור מן המקום, ציון תאריך האירוע (23.10.2010), והצבעה על מיקומו המדויק של רכבה בעת קרות העימות האלים בחניה, במפה שניתנה לה (ראו מפה המצורפת ל-ת/16). מנגד, בחוות דעת של בוחני תנועה בכירים מיום 18.1.12 נקבע בסבירות גדולה מאוד, כי הפגיעות ברכב מתאימות להתנגשות שבין אדם ורכב (ראו ת/5). שלא כגירסת אמרתה (ת/16) מיום 19.1.12 אמרה המערערת כי היא מוכנה להיבדק בפוליגרף, אך מספר שעות לאחר מכן שינתה את גרסתה והודתה במעורבות בתאונה, אולם טענה כי לא הייתה מודעת בזמן אמת לכך שפגעה באדם (ת/17, שורה 24), ונרתעה מפניה למשטרה מחשש פן יבולע לה ולילדיה; וכך הזהיר אותה בן זוגה לשעבר לשיטתה (אך הוא לא נשאל על כך בעדותו). להלן יובאו התיחסויות בית המשפט קמא לגירסותיה כפי שהתפתחו.

הכרעת הדין של בית המשפט קמא

ד.        בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערת הן בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה (בנוסחו לפני תיקון 101 בתשע"ב-2011), הן בנהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודה. ההרשעה לפי סעיף 64א(ב) הייתה על פי נוסחו של הסעיף, המקל יותר, שהיה בתוקף בעת קרות התאונה; זה נוסחו דאז:

           "הפקרה אחרי פגיעה":

64א (ב) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו – מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן".