פסק דין 1768/14

פסק דין

השופט ס' ג'ובראן:

1. ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"פ 40240-09-12 מיום 23.2.2014, במסגרתו הושת על המערער עונש של 36 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 15,000 ש"ח.

רקע והליכים

2. המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן (להלן כתב האישום) בעבירות נשק ותחמושת בשני אישומים. בפרשה מעורבים נאשם נוסף (להלן נאשם 2) ושוטר סמוי מטעם משטרת ישראל (להלן הסמוי) אשר רכש מן המערער ומנאשם 2 את הנשק והתחמושת, כפי שיפורט להלן. על-פי האישום הראשון, ביום 1.4.2012 נפגשו המערער והסמוי בבקה אל-גרביה ושוחחו על כלי נשק. המערער הציע למכור לשוטר שתי מחסניות של נשק מסוג 16-M עם 62 כדורים. כעבור מספר ימים סיכמו על תמורה של 600 ש"ח לעסקה זו, וביום 8.4.2012 נפגשו בבקה אל-גרביה. למפגש הגיע המערער עם נאשם 2. המערער העביר לשוטר שתי מחסניות עם 57 כדורים. בתמורה השוטר שילם לנאשם 2 סכום של 600 ש"ח. בגין מעשים אלה הורשע המערער בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, נשיאתו והובלתו (עבירות לפי סעיפים 144(א)(סיפא), 144(ב)(סיפא) ו-144(ג), בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). כן הורשע הוא בעבירה של סחר בנשק (לפי סעיפים 144(ב2), (ג) ו-29 לחוק העונשין).
3. על-פי האישום השני, ביום 8.6.2012 התקיימה שיחה בין המערער לבין הסמוי, אשר במהלכה הודיע המערער כי נאשם 2 מעוניין למכור אקדח ברטה ותחמושת תמורת 8,500 ש"ח. למחרת שוחחו השניים שוב והסמוי הודיע כי טרם מצא קונה. בשיחה נוספת בהמשך היום הודיע הסמוי כי מצא קונה. למחרת המערער יצר קשר עם הסמוי והם סיכמו להיפגש לשם ביצוע העסקה. בשיחה אמר הסמוי למערער כי ברצונו לשלם רק 8,000 ש"ח, ובתגובה ציין המערער כי אינו מרוויח מן העסקה וכי תפקידו הוא רק לקשר בינו לבין נאשם 2. כאשר הגיע הסמוי למקום המפגש בבקה אל-גרביה, אמר לו המערער בשיחה טלפונית כי נאשם 2 לא יגיע. כעבור 10 דקות הגיע המערער עצמו למקום המפגש. הוא נכנס לרכבו של הסמוי ומסר לו אקדח ברטה, מחסנית ריקה, ושמונה כדורים, אשר תמורתם קיבל מן הסמוי 8,500 ש"ח.
4. יצוין כי בכתב האישום הופיע אישום נוסף ובו עסקה למכירת נשק שנעשתה על-ידי נאשם 2 אך לא כללה את המערער. עוד יצוין, כי הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. עם זאת הוסכם כי המשיבה תצהיר שהמערער לא נכלל בתכנית היעדים של הסמוי; לא היו מידעים מודיעיניים לגביו; והפניה הראשונית למערער נעשתה על-ידי הסמוי. במסגרת זו המערער והסמוי נפגשו בבית קפה והסמוי החל לשוחח עמו ובמהלך הדברים אמר למערער ש"אם יזדמן לו [למערער] נשקים שיפנה אליו". עוד הוסכם כי בית המשפט יתבקש להורות על עריכת תסקיר שירות המבחן, וכי הטיעון לעונש יהיה חופשי. המשיבה הבהירה כי תעתור למאסר בפועל, למאסר על תנאי ולקנס.
   
   בית המשפט המחוזי
5. בהתאם להסכמות הצדדים הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר בעניינו של המערער. בתסקיר, שירות המבחן המליץ שלא לגזור על המערער עונש של מאסר בפועל, מחשש לרגרסיה במצבו ולחשיפה לסביבה עבריינית. כן המליץ שירות המבחן על מתן צו מבחן למשך שנה וחצי ולשלב את המערער בטיפול, בצד מאסר שירוצה בעבודות שירות ו"ענישה מותנית". פרט לתסקיר, הוגשה לבית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית, בה צוין כי למערער דפוסי חשיבה והתנהגות לא בשלים. כן צוינו מספר מסקנות באשר לכנותה של חרטתו ולטיב מניעיו לביצוע העבירה.
6. בית המשפט המחוזי קבע מתחמי ענישה שונים לשני האישומים. לאישום הראשון נקבע מתחם בטווח של 3 עד 7 שנות מאסר בצד קנס. בית המשפט הדגיש כי חלקו של המערער באישום זה היה העיקרי מבין שני הנאשמים. לאישום השני נקבע מתחם בטווח של 4 עד 7 שנים. גם כאן נקבע כי חלקו של המערער היה גדול מחלקו של נאשם 2. בית המשפט מצא לגזור עונש כולל בגין שני האישומים. במסגרת השיקולים לעונש, לא קיבל בית המשפט את המלצת שירות המבחן להימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל, וזאת בין היתר בהתאם לעקרון אחידות הענישה, הואיל ועל נאשם 2 נגזרו 45 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הבחין אמנם בין מעשיהם של השניים, עברם ונסיבותיהם, אך סבר כי הבדלים אלה – אף שהם פועלים לטובת המערער – אינם מצדיקים להשית עליו עונש קל של 6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות. בית המשפט דחה טענה בדבר "סוכן מדיח" וקבע כי לא היה במעשי הסוכן משום פיתוי או הדחה. לחומרה, ציין בית המשפט כי לא מדובר במעידה חד-פעמית אלא על קשר מתמשך עם הסוכן שכלל מספר עבירות; לקולה, ציין בית המשפט את הודאתו המהירה של המערער, לקיחת אחריות על מעשיו, היעדר עבר פלילי, גיל צעיר, ודפוסים אישיותיים כפי שתואר. באיזון בין השיקולים מצא בית המשפט לגזור את העונש ברף התחתון של מתחם העונש ההולם. בהתאם, ומבלי למצות את הדין כדברי בית המשפט, נגזרו על המערער 36 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 15,000 ש"ח.

טעות הצדדים ותסקיר משלים מטעם שירות המבחן

7. בהודעת הערעור נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את חוות הדעת הפסיכיאטרית רק מן הטעם שנפלו בה שגיאות בהצגת עובדות מעשי העבירות. נטען כי מסקנות חוות הדעת אינן מבוססות על עובדות האישומים אלא על אופיו של המערער – מסקנות שהן בתחום מומחיותה של הפסיכיאטרית. עוד נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי לקבל את עמדת שירות המבחן, וזאת בין היתר, בשל גילו הצעיר של המערער. כן נטען, כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי יש "סיכוי של ממש" שעונשו של המערער יביא להרתעת הרבים – כנדרש בסעיף 40ז לחוק העונשין.
8. עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספק לשיקולים לקולה ובכללם הודאתו של המערער וחרטתו, וכי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל לעובדה שהפניה הראשונה נעשתה על-ידי הסוכן אליו וליתר ההסכמות שהיו בין הצדדים. לבסוף נטען כי בין המערער לבין נאשם 2 ישנם הבדלים משמעותיים אשר מצדיקים הקלה בעונשו ובכללם הבדלי גיל, עבר פלילי, המלצות שירות המבחן והתנהלות מול השוטר הסמוי.
9. בתסקיר משלים מיום 24.6.2014 צוין כי מדובר בצעיר ללא ערכים אנטי-סוציאליים והומלץ לשקול הקלה בעונשו. כן הומלץ לשלבו בהליך שיקומי בשב"ס.
10. בדיון לפנינו באת כוח המשיבה טענה כי אין לתת משקל נוסף לקולה בשל מעורבותו של הסמוי בפרשה, וזאת בשל מעורבותו הגבוהה של המערער עצמו. עוד סבורה היא כי אין מקום להיעתר להמלצת שירות המבחן. בנוסף, הציגה באת כוח המשיבה פסיקה אשר מצביעה על מגמת החמרה מוצהרת של בית משפט זה בעבירות של סחר בנשק.

דיון והכרעה