פסק דין 170/02

ערעור על פסק-דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוט מטכ"ל שניתן בתיק 318/02/6 (רס"ן אברהם טננבאום - שופט) ביום 17/12/2002. הערעור (קולת העונש) התקבל.

פ ס ק - ד י ן

המערער, רב"ט א', היה בשלהי תקופת שירותו הצבאי, כחייל בשירות חובה, כאשר נהג רכב, ביום 10/11/01 במהירות של 132 קמ"ש בקטע הדרך בו המהירות המותרת היא 50 קמ"ש. בית הדין קמא הרשיעו על פי הודאתו והשית עליו מאסר בפועל של שבועיים, מאסר על תנאי של חודש למשך שנתיים אם יבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה. בית הדין קמא, פסל אותו מהחזיק רשיון נהיגה צבאי ואזרחי בפועל למשך 4 חודשים ופסל אותו על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

עוד לפני שניתן גזר דינו של בית הדין קמא, נשפט המערער ביחידתו בשל ביצוע נסיעה פרטית ללא אישור ברכב צבאי והוא נדון ל14- ימי מחבוש שבוצעו בכלא 6. בית הדין קמא, לא ראה אף בנסיבה זו שהובאה לפניו, אחרי שחתם על גזר דינו, נימוק להקל בעונשו של המערער.

אין לי צורך כלל ועיקר להוסיף דבר על חומרת העבירה כפי שראה אותה בית הדין קמא, ולדעתי בצדק. מי שנוהג רכב במהירות העולה פי 1.5 על המהירות המותרת בדרך עירונית, דהיינו, יותר מ80- קמ"ש מעל המותר, הוא מסוכן לעצמו ולאחרים ומוטב ליתן לו להירגע לתקופה ארוכה. בית הדין קמא, הקל עמו בעניין פסילת רשיון הנהיגה, ולדידי היה צריך לפסול אותו לתקופה ארוכה יותר. עבירה זו נסיבותיה ואופן ביצועה היא חמורה מאין כמותה ואם העניין הסתיים בלא קורבנות ובלא פגיעה אין זו כי אם עמדו לו לנאשם מליצי יושר בשמיים.

אם אני רואה להתערב בגזר הדין של בית הדין קמא, הרי זה משום שלושה עניינים אלה: התביעה בבית הדין קמא, ביקשה מקצינת בית הדין מטכ"ל לקיים את הדיון בעניינו של המערער במעמד צדדים באופן שהתביעה תתייצב על ידי נציגה והסניגוריה תתייצב כדי לייצג את הנאשם. צר לי על כך, שהדבר לא נעשה ובית הדין קמא, קיים את הדיון, חרף העובדה שהנאשם לא היה מיוצג, נוכח חומרתה של העבירה מחד גיסא, ונוכח התוצאה של הענישה ההרתעתית הנכונה, מאידך גיסא. נימוק שני הוא, העונש שהוטל בשפיטה היחידתית על המערער בגין אותם מעשים הגם שהעבירה היא אחרת, אין בית הדין קמא יכול להתעלם ממנה. ולמצער, היה צריך להביא אותו בחשבון שיקוליו. גם אם עובדה זו הובאה לידיעתו של בית הדין קמא, אחרי שחתם על גזר דינו, הרי היה ניתן לציינו באופן מפורט ומפורש בהחלטתו, לאמור שחרף ההחלטה הזו אין הוא משנה את עמדתו העונשית. ואחרון: המערער נדון בבית הדין קמא, בהיותו חייל, אולם היום הוא אזרח שמחפש את דרכו בשוק העבודה. בא-כוח המערער ציין את העובדה כי אביו של המערער נכה של 100 אחוז ואישור על כך הוצג לפני, והוא מסייע למשפחתו הגם שאין הוא מורשה לנהוג כיום. נוכח כל אלה נראה לי שיש מקום להתערבות בדין זה על ידי ביטול עונש המאסר בפועל ולו בשל העובדה שכבר ריצה המערער עונש של מחבוש בבית כלא צבאי, לאותה תקופה. ועוד זאת, רשיונו הצבאי של המערער הותלה לתקופה של 30 יום, ותקופה זו לא הובאה בחשבון השיקולים של בית הדין קמא, בקביעת עונש הפסילה בפועל. אף אני סבור, כי בנסיבות העניין אין מקום להתחשב בתקופה זו ולהפחיתה מתקופת הפסילה. לפיכך, עונש המאסר בפועל יבוטל ויתר רכיבי העונש שבגזר דינו של בית הדין קמא יישארו בעינם.

ניתן והודע היום, כ"ד בשבט התשס"ג, 27 בינואר 2003, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

אל"ם עזרא קמא - שופט

חתימת המגיה: _________________ העתק נאמן למקור

רס"ן ציון סלמנזדה

תאריך: ______________________ ק. בית הדין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: