פסק דין 1635/14

השופט נ' הנדל:

1.        מונח בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ת' כתילי), שניתן בת"פ 30639-09-12, במסגרתו הושת על המערער עונש של 30 חודשי מאסר בפועל – בניכוי 4 חודשי מעצר, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת סמים, וכן קנס בסך 25,000 ש"ח. הערעור על חומרת העונש מופנה נגד עונש המאסר בפועל.

2.        המערער הורשע, יחד עם דודו, על פי הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון (להלן: כתב האישום ו-הסדר הטיעון), בביצוע עבירות של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיפים 19 ו-13א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים), החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים וסעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, והסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיפים 62 ו-43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

           על פי המפורט בכתב האישום, לפני כשנתיים קשרו המערער ודודו קשר עם קרוב משפחתם בשם ג'ואי המתגורר בארצות הברית (להלן: ג'ואי), לייבא סמים מסוכנים לישראל. המערער ודודו העבירו לג'ואי כתובות שונות בארץ למשלוח הסמים. בהתאם, ייבאו המערער ודודו מהודו לישראל, באמצעות הדואר, שתי חבילות סמים מסוכנים שנארזו באריזות שנחזו להיות אריזות מזון. החבילה האחת הכילה 3937.35 גרם נטו סם מסוכן מסוג Methylmethcathinone (להלן: הסם המסוכן), והחבילה השנייה הכילה כ-4 ק"ג מהסם המסוכן.

           הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. התביעה עתרה לעונש של 30 חודשי מאסר בפועל, בעוד שההגנה רשאית הייתה לטעון לעונש באופן חופשי. לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר שירות המבחן בעניין המערער (להלן: התסקיר). מהתסקיר עלה כי המערער גדל בסביבה נורמטיבית, בעל יכולות חברתיות חיוביות והסתגלות למסגרות. קצינת המבחן לא התרשמה מקיומם של קווים עבריינים באופיו, וציינה כי סיכויי המערער להשתקם הם טובים בעוד שמנגד מאסר ממושך עלול להביא לנסיגה תפקודית ולמשבר. לפיכך, הומלץ שלא למצות עימו את הדין ולהעדיף את השיקול השיקומי על פני השיקול ההרתעתי. על יסוד התסקיר, ובהתבסס על שיקולים נוספים לקולא כגון גילו הצעיר ועברו הנורמטיבי של המערער, עתרה הסנגורית לעונש של צו שירות לתועלת הציבור לצד 6 חודשי עבודות שירות.

3.        בגזר דינו, בית המשפט המחוזי קבע את מתחם הענישה ההולם ביחס למערער, כְּנָע בין 40 חודשי מאסר לשש שנות מאסר בפועל. יחד עם זאת, בית משפט קמא החליט לסטות לקולא מהמתחם שקבע – לנוכח נסיבותיו האישיות של המערער, המלצות התסקיר ועמדת המדינה – והשית על המערער עונש של 30 חודשי מאסר בפועל בלבד. מכאן הערעור שלפנינו.

4.        לטענת המערער, בית משפט קמא שגה כאשר החליט להטיל עליו עונש מאסר בפועל. המערער סמך את ידיו על המלצות התסקיר, והטעים את הסיכוי הנמוך להישנות העבירות. עוד נטען כי המערער הודה בעבירות, הביע חרטה ועבר דרך ארוכה מאז ביצוען ועד לגזר הדין, לרבות שהייה במעצר ובמאסר בית מבלי שהפר את תנאיו. בא כוח המערער תמה על כך שבית משפט קמא קבע מתחם ענישה גבוה יותר מזה של התביעה, והוסיף כי לנוכח מכלול הנסיבות והאמור בתסקיר בפרט – שאושש במסגרת תסקיר משלים שהוצג בפנינו – ניתן להסתפק בהעמדת המערער למבחן לתקופה של שנתיים, במהלכן ישולב בטיפול, וכן בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

           המדינה, מנגד, ביקשה להותיר את גזר הדין על כנו. בטיעוניה הודגשה חומרת העבירות בהן הורשע המערער. בהתייחס לסם הספציפי מושא העבירות, הוטעם כי סם זה הוא מסוכן מאוד, שלא ברור איזה חומרים בדיוק כלולים בו, וכבר אירעו אף מקרי מוות בעקבות שימוש ב"סם ירוד".

5.        נקודת המוצא לדיוננו היא ההלכה שלפיה ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל בערכאה המבררת רק במקרים חריגים של סטייה ממשית ממדיניות הענישה הראויה (ראו, למשל, ע"פ 4201/13 עבד אל רחמן שרכס נ' מדינת ישראל (29.5.2014)). במקרה דנא לא מצאתי כי עונש המאסר שנגזר על המערער הוא מוטעה, או חורג בצורה ברורה מהעונש המקובל בנסיבות דומות. כך במיוחד לנוכח מדיניות הענישה המחמירה הנהוגה בעבירות סמים.