פסק דין 1557-12-10

כללי

1. בפני תביעה שענינה רשלנות רפואית. התובע, יליד 1967, נחתך בתאונה קשה בשורש כף יד שמאל (דומיננטית) מזכוכית בביתו, ונותח ביום 19.4.2008 בבית חולים "ברזילי" באשקלון. לפי דו"ח הניתוח, בין השאר קובעה עצם הטריקטריום בשני תילי קירשנר. תיל קירשנר בודד, שנראה "תקוע" בצילום רנטגן מיום 21.7.2008 (שבוצע בבי"ח "סורוקה"), הוצא ע"י הנתבעת 3 ביום 23.7.2008. תיל הקירשנר השני מעולם לא אותר, ואין רישום רפואי לגביו.

2. התובע מייחס לנתבעים 3-2 טיפול רפואי רשלני, כדלקמן:

   • לנתבע 2 – ד"ר רדא חתם על מכתב השחרור מביה"ח ברזילי ביום 20.4.2008. במכתב השחרור לא נרשם כי בניתוח בוצע קיבוע עצם בשני תילי קירשנר (כמופיע בדו"ח הניתוח). לפי הנטען, מחדל רישומי זה ייצר חוסר מודעות של הרופאים המטפלים למידע מהותי; גרם לטיפול שגוי ובלתי זהיר בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק; הוביל לאיחור חמור בהוצאת התיל הבודד שאותר בדיעבד בצילום רנטגן; ואילו התיל השני – נעלם. נטען כי תיל קירשנר עלול לזוז ממקומו, לגרות את הרקמות והעצב, ולגרום לדלקות, קרעים והצטלקויות. התובע טען כי העדר המודעות לתילי הקירשנר גרם להותרת התיל בגופו למשך זמן ארוך מהנדרש, הגביר ביותר את כאביו וסבלו, פגע בסיכויי החלמתו, ותרם לשיעור נכותו.

   • לנתבעת 3 – ד"ר פטיש עקבה וטיפלה בתובע לאחר הניתוח, ולפי הנטען לא היתה מודעת לכך שהוחדרו לכף ידו שני תילי קירשנר. מיוחס לה מחדל רפואי בכך שלא הורתה על צילום דימות (רנטגן/ סי.טי./ אמ.אר.אי), בתקופה בה התובע היה במעקב אצלה, בין 30.4.2008 (תחילת המעקב) ועד 21.7.2008 (מועד הצילום בביה"ח "סורוקה"), וזאת שעה שחזר והתלונן על כאבים עזים, נצפתה נפיחות, והתעורר חשד לזיהום והצטלקויות. נטען כי צילום רנטגן - "בדיקה שגרתית ובסיסית זו" - היה מגלה את הימצאות "המסמר התקוע" מבעוד מועד. התובע הוסיף כי אם ד"ר פטיש ידעה על הימצאות המסמרים (כטענתה), הרי שרשלנותה היא "כפולה ומכופלת", שהרי היה עליה לעקוב באופן אקטיבי אחר מצב המסמרים. בנוסף נטען כי הנתבעת 3 התרשלה בכך שהיפנתה את התובע לפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ללא הנחיה מתאימה להתחשב בתילי הקירשנר. נטען כי הרופא הסביר לא היה מותיר את המסמר בשורש כף היד תקופה כה ארוכה, ולא היה מפעיל את שורש כף היד בריפוי בעיסוק בזמן שהמסמר תקוע בה. התובע סבור כי מחדליה של הנתבעת 3 פגעו בסיכויי החלמתו ותרמו לנכותו.

3. התובע תמך את טענותיו בחוות דעתו של פרופ' יואל אנגל, מומחה לכירורגיה של היד. המומחה ציין, בסקירת הנתונים, כי במכתב השחרור לא אוזכר קיבוע עצם הטריקטריום עם מסמר קירשנר, וכי המסמר נתגלה בצילום ב"סורוקה" ביום 21.7.2008. המסמר הוצא ע"י ד"ר פטיש ביום 23.7.2008. פרופ' אנגל ציין כי במהלך התקופה בה טופל התובע בביה"ח ברזילי, הוא סבל מכאבים, הופיע מס' פעמים לבדיקות ונשלח לטיפולים פיזיקליים. הועלה גם חשד לקיום זיהום באזור הפציעה. לדבריו, "חוסר האזכור לקיום המסמר בשורש כף היד במכתב השחרור לאחר הטיפול הראשוני... גרם לכך שלא העלה חשד לקיום המסמר בהמשך ועל כן הופנה לכל אותם הטיפולים" (בפרק "דיון"). פרופ' אנגל מצא שהותרת המסמר מעבר לזמן הסביר העיבה על החלמת העצב: "הקיום של המסמר בשורש כף היד ללא ספק העיב על סיכויי ההצלחה של התפירה הראשונית של העצב, מאחר והגוף הזר המצוי באזור, יתכן והיה גם תקוע בתוך העצב עצמו. גם במידה ולא היה בתוך העצב, הרי שקיום התגובה לגוף זר בסמיכות לעצב השפיעה גם על סיכויי ההחלמה של העצב" (בע' 8). פרופ' אנגל מצא כשל גם בהפניה לריפוי בעיסוק בנסיבות אלה: "הפעלת שורש כף היד והאצבעות במהלך הטיפול בריפוי בעיסוק כאשר המסמר נמצא בסמיכות לעצב גם כן ייתכן וגרמה לנזק נוסף לעצב על ידי חיכוך בינו לבין קצות המסמר" (שם).

4. במישור הנכות, פרופ' אנגל העריך את נכות התובע בשיעור 40% כתוצאה משיתוק העצב האולנארי: 20% היו נותרים לו בכל מקרה כתוצאה מפציעת העצב, ו- 20% נוספים הם תוצאה של הטיפול הלקוי.

5. מומחה הנתבעים בכירורגית כף היד, ד"ר מיכה רינות, העריך כי התובע סובל מנכות בשיעור 20% בידו השמאלית, וכי נכות זו "היא תוצאה בלעדית של התאונה הביתית בתאריך 19.4.08 ולא נגרמה או הוחמרה כתוצאה מדרך הטיפול שקיבל במרכז רפואי ברזילי" (בע' 6 לחווה"ד). ד"ר רינות אישר כי השבר בעצם הטריקטריום קובע בסיכת מתכת (KW), וכי זו הוצאה ביום 23.7.2008. לדעתו, העובדה שהסיכה נותרה במקומה במשך כ- 3 חדשים לא תרמה ולא גרמה לנכות. "עפ"י צילומי הרנטגן הקצה האחד של הסיכה היה נעוץ בתוך עצם הטריקוטרום ואילו הקצה השני באספקט הדורסלי-אולנרי של שורש כף היד, סמוך לבסיס מסרק 5. במנח זה של הסיכה אף אחד מהקצוות ואף לא גוף הסיכה עצמו אינם קרובים אנטומית לעצב האולנרי ואין כל אפשרות אנטומית שיגרמו לגירוי שלו. גם אם היתה הסיכה קרובה לעצב האולנרי... הרי שהיא עשויה ממתכת אינרית המיועדת במקרים שונים להיות מושתלת בגוף לתקופות ארוכות ואף לצמיתות, וייחודה בכך שהיא אינה גורמת לתגובה דלקתית או לגירוי ברקמות שסביבה" (בע' 5-4). ד"ר רינות הבהיר כי מקובל להפעיל מפרקים בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק גם כאשר סיכת קיבוע נמצאת בגפה, וכי ההפעלה לא גרמה נזק לעצב (בע' 5). ד"ר רינות הדגיש את חומרת התאונה הקשה ש"כללה חתך של עצב אולנרי, גידים, עורק אולנרי ושבר פתוח".

6. בית המשפט מינה מומחה מטעמו בתחום כירורגית כף היד, ד"ר ערן לין. המומחה הציג בחוות דעתו את שתי תמונות הרנטגן מיום 21.7.2008, בהן ניצפה תיל הקירשנר במנח אחורי-קדמי (תמונה 9) ובמנח אלכסוני (תמונה 10). ד"ר לין סבר כי לא היתה התבלטות של התיל בהיבט הכפי לרקמות רכות, ולכן לא היתה אפשרות תיאורטית או מעשית שהתיל ינעץ בעצב האולנארי או יגרום לתגובה לגוף זר שתשפיע על ריפוי העצב. להערכתו, לא היתה כל מניעה להפעלה סבילה או פעילה של שורש כף היד בנוכחות תיל קירשנר.