פסק-דין 143/12

פסק דין 

השופט א' שהם:

1. ביום 11.6.2010, הוצב כוח מג"ב בפיקודו של המשיב 3 בצומת הרחובות סולטאן סולימאן ואל-מוקדסי בירושלים (צומת רוקפלר), סמוך לשער שכם בעיר העתיקה. הכוח הוצב במקום במטרה לשמור על הסדר ולמנוע מגברים פלסטינאים מתחת לגיל 40 להיכנס לתפילות יום השישי בהר הבית, וזאת על רקע התראות מודיעיניות על כוונות לבצע הפרות סדר ופעילות חבלנית באזור.

2. תוך כדי הצבת הכוח במקום, יודו לעבר הכוח אבנים, ובשלב מסוים התקבל דיווח מעובר אורח, לפיו בהמשך הרחוב, בשכונת ואדי ג'וז הסמוכה, מתבצעים יידויי אבנים לעבר כלי רכב ישראלים. בעקבות הדיווח, הוביל המשיב 3 כוח של שוטרים ופרשים לעבר מקום יידוי האבנים. לאחר עימות קצר עם מפגינים באזור, הורה המשיב 3 לשוב לכיוון החסימה בצומת רוקפלר, והכוח החל בתנועה, בשני טורים, במעלה רחוב ואדי ג'וז, לכיוון הצומת.

3. במהלך התנועה, הבחין הכוח ברכב מסוג מיצובישי מאגנום בו נהג זיאד ג'ילאני (להלן: המנוח) כשהוא נוסע במורד הרחוב, בניגוד לכיוון התנועה. או אז, האיץ רכבו של המנוח, סטה בפתאומיות לעבר מרכז הכוח, ופגע חזיתית במספר שוטרים, אשר הועפו באוויר ונחבלו כתוצאה מהפגיעה. לאחר מכן, נמלט המנוח בנסיעה מהמקום. המשיב 3 והמשיב 2, שהיה אחד הלוחמים בכוח, החלו במרדף אחר רכבו של המנוח, תוך שהם צועקים לו לעצור ומבצעים ירי באוויר ולאחר מכן לעבר הרכב. המנוח הסיע את רכבו אל תוך סמטה סמוכה, וכשהגיע לסופה, יצא מן הרכב והחל להימלט ברגל מהמקום. המשיבים 2 ו- 3 (להלן ביחד: המשיבים) הסתערו לעבר המנוח, תוך שהם מבצעים ירי לעברו. כתוצאה מהירי, נפגע המנוח ונפל ארצה. לאחר מכן, בעוד המנוח מוטל על הארץ, ירה המשיב 2 מטווח קצר בראשו של המנוח.

           זמן מה לאחר מכן, פונה המנוח מהמקום לבית החולים אל-מקאסד בירושלים, שם נקבע מותו. עוד באותו יום, פתחה המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (להלן: מח"ש) בחקירה לבירור נסיבות מותו של המנוח.

4. המשיב 3 מסר בחקירתו הראשונה במח"ש, כי הוא זה שירה במנוח לאחר שנפל אל הקרקע. לדברי המשיב 3, הוא ראה כי המנוח מזיז את ידיו ולכן ירה בו כדור נוסף לעבר פלג גופו העליון, ממרחק של 6-4 מטרים. לטענת המשיב 3, הדבר נעשה במטרה לנטרל את המנוח ולמנוע ממנו לבצע ירי או להפעיל מטען. לאחר מכן, במהלך השחזור שנערך עמו בזירת האירוע, שינה המשיב 3 את גרסתו, וטען כי לא הוא זה שירה במנוח בעת שהיה שכוב על הקרקע, אלא היה זה המשיב 2 שביצע את הירי. המשיב 3 מסר, כי לאחר שהמנוח נפל אל הקרקע הוא שמע את המשיב 2 יורה לעברו, והורה לו להפסיק את הירי מחשש שהמנוח נושא עליו חגורת נפץ.

5. המשיב 2 הכחיש בחקירתו הראשונה במח"ש כי ירה במנוח, לאחר שהלה נפל על הקרקע. עם זאת, בשחזור שנערך עמו באותו היום במשרדי מח"ש, מסר המשיב 2 כי אינו זוכר אם בוצע ירי נוסף לעבר המנוח לאחר נפילתו לקרקע. כשבועיים לאחר מכן, במסגרת שחזור שנערך עמו בזירת האירוע, מסר המשיב 2 כי הוא ירה במנוח בעת שהלה היה שכוב על הקרקע. לדברי המשיב 2, הוא עשה כן מפני שהבחין כי המנוח עושה תנועה בידו והוא חשש כי הלה מנסה להוציא אקדח או להפעיל מטען שנשא על גופו. המשיב 2 הסביר את השינוי שחל בגרסתו, בכך שהוא נזכר בפרטים נוספים מהאירוע, בעקבות השחזור שנערך עמו בזירה. אשר לשאלה מדוע לא דיווח על הירי בראשו של המנוח במסגרת חקירתו הראשונה במח"ש, השיב המשיב 2 כי הדבר נבע מבלבול ומעייפות, ובשל העובדה שהוא נחקר לאחר לילה נטול שינה ובעת שהיה לחוץ ונרגש כתוצאה מהאירוע.

6. במקביל לחקירה שנוהלה על ידי מח"ש, פתחה משפחתו של המנוח, הם העותרים בעתירה זו, בהליך לחקירת נסיבות מותו של המנוח בבית משפט השלום בירושלים (חס"מ 42647-06-10). במסגרת הליך זה, הוצאה גופתו של המנוח מקברה ונערכה בה נתיחה שלאחר המוות. בחוות הדעת הפתולוגית שניתנה בעקבות הנתיחה נאמר, כי קרוב לודאי שמותו של המנוח נגרם כתוצאה מפגיעת שני קליעים שנורו לראשו. כמו כן, פעלה משפחת המנוח, באמצעות עורך דין מטעמה, לגבות עדויות מאזרחים שהיו עדים לאירוע הירי. משפחת המנוח העבירה את העדויות שגבתה למח"ש, ומח"ש זימנה את מוסריהן לחקירה במשרדיה. עדי הראייה לאירוע מסרו, כי המשיב 2 ירה במנוח מטווח קצר של סנטימטרים ספורים, וכי הוא נראה היסטרי ומבוהל בעת האירוע.

7. ביום 16.1.2011, נמסרה לעותרים הודעה ממח"ש, לפיה המשנה לפרקליט המדינה החליט לקבל את המלצת מח"ש לסגור את תיק החקירה נגד המשיבים, מחוסר ראיות.

8. ביום 15.2.2011, הגישה משפחת המנוח ערר על החלטת המשנה לפרקליט המדינה לסגור את תיק החקירה. במסגרת הערר שהגישו, הפנו העותרים להתבטאויות של המשיב 2, אשר פורסמו ברשתות חברתיות באינטרנט, בהן הוא מעיד על עצמו כי הוא אדם אלים הנהנה מפגיעה בערבים וקורא להשמדתם. בעקבות זאת, נחקר המשיב 2 בשנית בקשר להתבטאויות האמורות. בחקירתו, טען המשיב 2 כי אין כל קשר בין מותו של המנוח לבין ההתבטאויות בגנות הערבים, שפרסם באינטרנט. לטענת המשיב 2, הדברים נכתבו על ידו על רקע השתלטות חיל הים על הספינה "מאווי מרמרה", שניסתה לפרוץ את הסגר הימי שהוטל על רצועת עזה, ומתוך זעם על הפגיעה בלוחמי חיל הים שהשתתפו בהשתלטות על הספינה.