פסק-דין 1404/10

הרקע וטענות הצדדים:

1.     במועדים הרלוונטיים לערר, היו רשומים על שמו של העורר ברישומי רשות הרישוי שני רכבים. רכב מסוג סיטרואן, מספר רישוי 44-129-04 וכן רכב מסוג רנו, מספר רישוי 47-497-06 (להלן: "הרכבים"). חלק מאגרות הנסיעה בגין הנסיעות ברכבים הנ"ל לא שולמו במועד או לא שולמו כלל. כתוצאה מכך, התווספו לאגרות הנסיעה חיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן – "פו"ה") מכוח חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן – "החוק"), ותקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט – 1999 (להלן – "תקנות האכיפה"). משלא שולמו החיובים בגין חלק מאגרות הנסיעה ובגין חיובי הפו"ה, העבירה המשיבה את החובות לגבייה באמצעות משרד עו"ד (להלן – "משרד הגבייה"), וכתוצאה מכך התווספו לחיובים הוצאות פתיחת תיק הוצל"פ, ריביות ושכ"ט עו"ד.

2.     העורר טוען שהוא תושב רהט, אך הוא מתגורר מזה כשנה וחצי (נכון למועד הגשת הערר) בעיר תל אביב –יפו. העורר אינו חולק על עצם ביצוע הנסיעות בכביש האגרה. אולם העורר טוען שלא קיבל מהמשיבה חלק מהחשבוניות לתשלום, וכי חלק אחר של החשבוניות התקבל באיחור רב, כך שהמועד לתשלום חלף וגרר חיוב בפו"ה. 

העורר מציין, כי כתובתו המופיעה במשרד הפנים הינה- "שכ' 1 בית 344 חורה", וכי כתובת הוריו הינה – "שכ' 28 בית 80, רהט 85357" (להלן:"כתובת הוריו"). העורר טוען, כי הוא ביקש מהמשיבה לשלוח אליו את החשבוניות לתשלום לכתובת הוריו, שכן בכתובת זו, הן יתקבלו, ללא איחור. ברם, המשיבה סירבה לבקשתו בנימוק שהיא מחויבת לשלוח את חשבוניות התשלום לכתובת של הבעלים של הרכבים כפי שהיא מופיעה ברישומי רשות הרישוי בלבד. מוסיף העורר ומציין, כי כשהגיע לשלם את החשבוניות הוא נדרש לשלם גם חיובי פו"ה, אך סרב לעשות זאת ושילם את הקרן בלבד מאחר שלא ראה הצדקה לשלם תשלום על פיגור שאינו באשמתו.

כמו כן, העורר מלין על כך שהמשיבה אינה מספקת התראות והודעות לחייבים, מה שגורם לטענתו לחיובים גדולים ולא פרופורציונאליים בפו"ה. עוד מציין העורר בכתב הערר, שהוא מבקש "רחמנות על גביית יתר מאנשים הרעבים ללחם" וכי הועדה תורה כי עליו לשלם רק את קרן הנסיעות ותבטל את כל יתר החיובים שהמשיבה מבקשת להשית עליו.

3.     המשיבה טענה בתשובתה, כי היא שלחה את כל החשבוניות לתשלום למענו הרשום של העורר ברשות הרישוי, כמתחייב מתקנה 6(3) לתקנות האכיפה - "שכ' 1 344, חורה, 85730" וכי עומדות לה חזקות המסירה מכוח תקנה 5 (ב) ו – (ג) לתקנות האכיפה.

4.     בנוסף, טוענת המשיבה, שטענתו של העורר לפיה לא קיבל חשבוניות לתשלום אינה עולה בקנה אחד עם העובדה ששילם את חשבוניות מס' 1062884487,1071398231, 1072107500 בבנק, ואת חשבונית מס' 1072841436 במערכת התשלומים הטלפונית, וכידוע לא ניתן לשלם חשבוניות באמצעים הנ"ל ללא קבלתן של החשבוניות בפועל.

5.    כמו כן, מציינת המשיבה, שבמס' הזדמנויות שונות (בשיחה טלפונית ובנקודת השירות של המשיבה) ייודע העורר בדבר חובותיו, הוסבר לו כי החשבוניות נשלחות למענו הרשום ברישומי רשות הרישוי ואף הוצע לו לצרף את הרכבים למנוי. עוד מציינת המשיבה, כי בעבר היא ביטלה לעורר חשבונית שמספרה 1063239848 שכללה חיוב בפו"ה, זאת כדי שהעורר יכיר את מנגנון החיוב של המשיבה ויקפיד על תשלום חיוביו בעתיד. לטענת המשיבה, ברור גם מתיאור הדברים הנ"ל כי העורר היה מיודע בדבר חובותיו.

6.     לעניין טענתו של העורר, בדבר אי שליחת התראות ותזכורות מטעם המשיבה, טוענת המשיבה כי אין זה מתפקידה לאזכר את הלקוחות. המשיבה ממלאת את חובתה בשליחת חשבוניות לתשלום ובמתן פרק זמן מספק לתשלומן. כמו כן, מציינת המשיבה כי העובדה שנסיעה בכביש האגרה כרוכה בתשלום ידועה לכל ושעה שהעורר בחר לנסוע בכביש זה, האחריות לשלם את החיוב מוטלת על כתפיו. עוד מוסיפה המשיבה, כי בקשת העורר להתייחסות למצבו הכלכלי אינה רלוונטית. שכן, טרם נסיעתו בכביש האגרה היה עליו לחשב את שיקוליו הכלכליים ולוודא כי ביכולתו להסדיר את התשלום.

7.     ביום 03.12.12 התקיים בפנינו דיון בערר. העורר חזר על טענותיו בכתב הערר וציין שהוא מכיר בכך שהוא מחויב לפעול לפי הדין, אולם, לטענתו, אין זה מוסרי כי המשיבה תגבה ממנו פי 10 עד 20 מקרן הנסיעות. כמו כן, הדגיש העורר שכתובתו המופיעה במשרד הרישוי, היא חלקת אדמה המיועדת לבנייה והוא לא מקבל אליה דברי דואר, אבל הוא חייב להשאיר את כתובתו שם על מנת שלא לאבד את זכויותיו ביחס לחלקת האדמה. המשיבה חזרה על טענותיה שבכתב הערר.

דיון:

8.     אין מחלוקת בין הצדדים שהעורר היה הבעלים הרשום של הרכבים ברישומי רשות הרישוי, וכי בשעה שהרכבים היו רשומים על שמו כאמור, בוצעו נסיעות באמצעות הרכבים בכביש האגרה שיש לשלם בגינן אגרות נסיעה. אין גם מחלוקת בין הצדדים שכתובתו של העורר ברישומי רשות הרישוי היתה – "שכ' 1 344, חורה, 85730".

9.    טענתו המרכזית של העורר היא שהוא לא קיבל מהמשיבה חלק מהחשבוניות לתשלום, וכי חלק אחר של החשבוניות התקבל באיחור לאחר המועד האחרון לתשלום, ולכן התווספו לחיובי הנסיעות גם חיובי פו"ה ובהמשך גם חיובים נוספים עקב פעולות הגבייה שנקטה המשיבה. העורר טוען כי היה על המשיבה לציית לדרישתו ולשלוח את החשבוניות לתשלום לכתבות הוריו.

10.  דין טענותיו של העורר להידחות. ראשית, טענותיו של העורר בדבר אי-קבלת חשבוניות או אי-קבלתן במועד, נטענו בעלמא ומבלי שנתמכו במסמכים כלשהם מטעמו. העורר אף לא תמך את טענותיו בתצהיר. שנית, טענותיו של העורר גם מנוגדות למצב המשפטי כפי שיבואר להלן.

11.  בהתאם לתקנה 6(3) על המשיבה לשלוח את החשבוניות לחייב רגיל (דהיינו, ל"לקוח מזדמן"   שאינו מנוי אצל המשיבה) ל - :

"מענו הרשום ברישומי רשות הרישוי, במועד יצירת החיוב האחרון מבין

החיובים הכלולים בחשבונו".

12.   מהמסמכים שצירפה המשיבה לכתב הערר עולה שהמשיבה שלחה את כל חשבוניות הנסיעות לכתובת העורר שהייתה רשומה ברישומי רשות הרישוי בדואר רגיל. כמו כן, המשיבה שלחה את  כל החשבוניות שכללו חיוב בפו"ה לכתובת הנ"ל של העורר, בדואר רשום. מהמסמכים שצירפה המשיבה לכתב תשובתה עולה שחלק מהחשבוניות שנשלחו בדואר רשום הוחזרו למשיבה מהטעם " לא נדרש על-ידי הנמען", חלק אחר הוחזר למשיבה מהטעם ש"הנמען לא ידוע בכתובת" ולגבי חלק אחר של החשבוניות צוין "הועבר ללקוח אל עוקבי בבאר-שבע בתאריך ...".