פסק-דין 130/02

פ ס ק - די ן

המשיבה, סרן דנה שן, הורשעה בעבירה של אי ציות לתמרור המחייב עצירה בניגוד לתקנה 22 א' לתקנות התעבורה, ונידונה לקנס בסך 200 ש"ח. ערעור התביעה מופנה כנגד קולת העונש.

מתעוררת שאלה נכבדה בעניין הפעלת פסילה לפי הוראות סעיף 37 לפקודת התעבורה, שעניינו פסילת מינימום של 2 חודשים אם הנאשם כבר הורשע על עבירה מן המפורטת בתוספת השנייה בשתי השנים שקדמו לביצוע העבירה נשוא הדיון.

בית המשפט רשאי שלא להטיל את הפסילה אם הוא פירט נסיבות מיוחדות בפסק הדין ולהטילה לתקופה קצרה מזו שצויינה בסעיף 37.

בענייננו מדובר בתמרור, שהגדרתו היא חיוב בעצירת רכב, ומתן זכות קדימה, שעה שיש צורך לתת זכות קדימה. המשיבה כבר הורשעה בעבירה קודמת, שעניינה אי ציות לתמרור 'עצור' בניגוד לתמרור, ולא צוין בכתב האישום הקודם, כי לא נתנה זכות קדימה לרכב אחר, כך שההרשעה התייחסה, כנראה, לאותו פרט של חיוב בעצירה שבתמרור ב' 37. לעומת זאת, פחות משנה אחרי ביצוע העבירה הקודמת ובתקופת התנאי שנקבעה בגזר הדין הקודם, עברה המשיבה עבירה של אי ציות לתמרור ב' 37 אלא, שבכתב האישום צוין גם, שמלבד אי העצירה לפני קו העצירה לא נתנה זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת. המשיבה הודתה על אתר בפני בית הדין קמא והורשעה על פי הודייתה כמפורט בכתב האישום. היום היא טוענת, ויש רגליים לדבר, כי לא היה כלל וכלל בעניין זה חיוב ליתן זכות קדימה והדבר עולה אף מן התרשים שצורף לכתב האישום הנוכחי שבו אין מופיע רכב אחר. עם זאת, אדרא קושיא לדוכתא, ושבנו לשאלה העקרונית, האם די בהרשעה לפי תקנה 22 א' בגין אי ציות לתמרור ב' 37 כדי להביא להפעלת סמכותו של בית הדין על פי סעיף 37? שאלה נכבדה זו טעונה ברור, ושאלתי את הצדדים, אם הם מבקשים את הכרעתו של בית הדין, דהיינו, ליתן נימוקים מפורטים לכאן או לכאן, ותשובתם היתה כי נסיבות המקרה אינן מחייבות דיון עקרוני כזה, ואמנם אני משאיר שאלה זו בצריך עיון. אעיר לצורך העניין, כי אינני פוסל אפשרות שהתמרור הטומן בחובו שתי חובות עשוי להכניס לגדרו את הוראות סעיף 37 לפקודת התעבורה, אולם, משהשארתי את השאלה בצריך עיון, ידון בה בית הדין הזה במקרה מתאים יותר.

לעצם העניין, וכשמדובר באי ציות לתמרור ב' 37, פעמיים בתוך שנה אחת, הרי היה צורך להחמיר עם המשיבה יותר משפסק בית הדין קמא.

הסניגור המלומד הביא לפני בית הדין נסיבות אישיות מיוחדות ואינני מתעלם מהן. בנסיבות העניין, נראה לי לקבל את הערעור על העונש ולהאריך את הפסילה על תנאי שהוטלה על המשיבה בתיק ע"ת7/01/ מיום 1/02/01 בבית הדין הצבאי לתעבורה מחוז שיפוט צפון, לתקופה של שנתיים נוספות. כמו כן, אני מעמיד את הקנס, שהוטל על המשיבה, על 350 ש"ח.

ניתן והודע היום, כ"ד חשון תשס"ג, 30 באוקטובר 2002, בפומבי ובמעמד הצדדים.

________________________

אל"ם עזרא קמא - שופט

חתימת המגיה: _________________ העתק נאמן למקור