פסלות צוואה מטעמים של זיוף וכשירות

בקשה למתן צו ירושה (ת"ע 100760-09), בקשה למתן צו קיום צוואה מיום 9.1.07 (ת"ע    100761-09) והתנגדות למתן צו קיום צוואה (ת"ע 100763-09).

א. פרולוג:

קשישה, אשר מעולם לא נישאה ומעולם לא נולדו לה ילדים, בעלת רכוש רב, אשר הוערך על ידי הצדדים בשווי של מאות מיליוני שקלים, הלכה לבית עולמה. כחצי שנה לאחר פטירתה הגיש התובע, המתפרנס מניקוי שלטי חוצות, צוואה הנחזית להיות צוואת המנוחה, ולפיה המנוחה, כהכרת תודה לטיפולו ותמיכתו בה, הותירה לו את כל עיזבונה.

מנגד, הגישו 4 אחייני המנוחה ושארי בשרה היחידים, התנגדות למתן צו לקיום הצוואה, בטענה כי בפנינו מעשה נוכלות, זיוף ומרמה וכי הלכה למעשה הצוואה הנחזית להיות צוואת המנוחה, מזויפת.

ב. העובדות:

1.              גב' ר' מ'י ז"ל (להלן: "המנוחה") הלכה לעולמה ביום 23.11.2007 כשהיא בת כ - 78 שנים. המנוחה לא נישאה ולא הותירה אחריה בן-זוג או ילדים. חמשת אחיה ואחיותיה של המנוחה נפטרו לפניה. מבין אחיה ואחיותיה של המנוחה אך אח אחד, מר א' ישר מ'ז"ל (להלן: "א'") נישא והוליד ילדים, הם הנתבעים 4-1 (להלן יחד: "אחייני המנוחה").

2.              המנוחה הייתה בעלת ממון רב הכולל זכויות בנכסי מקרקעין בהם הייתה שותפה עם אחייניה מכוח ירושות הוריה, אחיה ואחיותיה. בין היתר, הייתה המנוחה בעלת זכויות בבית רחב ידיים, הכולל מספר קומות, ובו דירות מגורים וחנויות, אשר נמצא ברחוב מונטפיורי 32 בתל אביב. המנוחה התגוררה בדירה שבקומה ב' בבית זה יחד עם אחיותיה, גב' מ'מ'י ז"ל (להלן: מ') וגב' ר'מ'י ז"ל (להלן: ר'). א' התגורר אף הוא יחד עם אחיותיו בשנות חייו האחרונות.

3.              בשנת 1994 הלך א' לעולמו, בשנת 1997 הלכה ר'לעולמה וביום 5.11.2006 הלכה מ'לעולמה. לאחר פטירתה של מ'ועד למועד פטירת המנוחה, כשנה לאחר מכן, התגוררה המנוחה בגפה בדירתה.

4.              כעולה מהראיות אשר הובאו לפניי ומפסקי-הדין אשר ניתנו בעניין משפחת הצדדים בעבר, המנוחה הייתה אישה דעתנית, ואף שתלטנית, ראתה חשיבות רבה בשמירה ובשליטה על נכסי המשפחה והייתה דומיננטית ביותר ביחסיה עם אחיה ואחיותיה. יחסה של המנוחה אל אחייניה לאורך השנים היה אמביוולנטי. המנוחה לא הייתה שבעת רצון מנישואיו של אחיה א' לאמם של האחיינים, ומורת רוחה השפיעה על יחסה אל האחיינים, אשר לא הסכימו לנתק עצמם מאמם.

5.              הגם שכך, הנתבע 1, מר ד' מ'(להלן: "ד'"), עמד לאורך השנים בקשר עם אביו ואף עם ד'ותיו, לרבות המנוחה. לא זו אף זו, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין, ד' ואף אחותו, הנתבעת 2, גב' ל' מ' (להלן: "ל'"), היו בקשר עם המנוחה אף בתקופות בהן התנהלו ביניהם הליכים משפטיים. לאחר פטירתה של מ'התהדק הקשר בין המנוחה לבין ד' ול'.

6.              כאמור, בשנת 1994 נפטר א'. לאחר פטירתו, הגישו אחיותיו בקשה למתן צו לקיום צוואה (ת"ע 3565/95), בה ציווה א' כמעט את מלוא עיזבונו לאחיותיו, בעוד לילדיו ציווה סכומי כסף זעומים בלבד, והוסיף וציין כי ילדיו התייחסו אליו בזלזול ואף התעלמו ממנו. בנו ובתו של המנוח, ד' ול', הגישו התנגדות לקיום הצוואה. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל) התקבלה ההתנגדות ונדחתה הבקשה לקיום הצוואה, תוך שנקבע כי הצוואה נחתמה מחמת השפעה בלתי הוגנת שהשפיעו אחיותיו של א' עליו. בפסק הדין תוארה מערכת היחסים המשפחתית, נקבע כי לא' היה קשר קרוב עם בנו ואף בנותיו עשו מאמץ להיפגש עמו, אלא שא' היה תלוי תלות מוחלטת באחיותיו אשר ניצלו את השפעתן עליו ואת תלותו הנפשית בהן על מנת לבודד אותו. בפסק הדין נקבע, כי אורח חייו של א' ייצג מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין אחיותיו של "מעין שלטון אמאזונות", אשר לא הותיר לא' מרחב פעולה חופשי ליישם את רצונו הוא. בנסיבות אלה, וכן מאחר שא' כתב את הצוואה בנוכחות אחיותיו, קבע בית המשפט המחוזי כי קמה חזקה כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, וכי חזקה זו לא נסתרה ואף התחזקה.

ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט העליון, אשר קיבל הן את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי והן את הניתוח המשפטי (ע"א 3828/98 מ' נ' מחקשווילי , פ"ד נד(2) 337).

7.              לאחר פטירת רוזה, הגישו אחיותיה, המנוחה מ', בקשה למתן צו לקיום צוואה שעשתה, לכאורה, ובה ציוותה את כל עיזבונה למנוחה ולמ'(ת"ע 6292/00). ל' הגישה התנגדות לקיום הצוואה.

בפסק דינו של בית משפט זה (כב' השופט ד"ר גרשון גרמן) מיום 12.6.03, התקבלה ההתנגדות ונדחתה הבקשה לקיום הצוואה, תוך שנקבע כי לא הוכח שהצוואה, שהינה צוואה בכתב יד, נכתבה ונחתמה על ידי רוזה.

ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, נמחק.

8.              עוד הגישו ד' ול', תביעה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו כתב ויתור עליו חתם א' בו ויתר לכאורה על חלקו בעיזבון אחיו מר מ' מ' ז"ל (להלן: "מ") לטובת אחיותיו, בטל; וכי, בהתאם, יש להורות על תיקון צו הירושה שניתן אחר מ', כך שבצו  יירשמו יורשי א' כיורשיו של מ' יחד עם אחיותיו (ת"א (ת"א) 1523/00).

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 26.12.04, נדחתה התביעה.

ערעור שהגישו ד' ול' לבית המשפט העליון התקבל בפסק דין מיום 19.11.07 (אשר ניתן ימים ספורים לפני פטירת המנוחה), תוך שנקבע כי דינו של כתב הוויתור להתבטל מחמת עושק (ע"א 2041/05 מ'נ' מ').

9.              כאמור, המנוחה הייתה בעלת ממון רב. בשנת 1999 נודע למנוחה ולמ'כי נעשה ניסיון להעביר חלק מזכויותיהן לצד שלישי, באמצעות ייפוי כוח מזויף לטובת מר פ ק.  בעקבות כך, הגישו המנוחה ומ'תלונה במשטרה וכן הגישו תביעה אזרחית, בין היתר, נגד מר פ ק ונגד חברת עג'מי. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.1.01 התקבלה התביעה, ונקבע כי ייפוי הכוח והסכם המכר שנחתם מכוחו ביום 8.1.99 - בטלים.