פסיקת מזונות זמניים לאשה כשבני הזוג משתייכים לעדה הנוצרית יוונית- אורתודוכסית

בפני בקשה לפסיקת מזונות זמניים עבור אישה.  בני הזוג משתייכים לעדה הנוצרית יוונית-אורתודוכסית.

המסגרת הנורמטיבית:-

סעיף 2 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, קובע, ביחס למזונות אישה:-

"(א) אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב) אדם שאינו יהודי או מושלמי או דרוזי או חבר אחת העדות הדתיות המפורטות בתוספת הראשונה לפקודת הירושה, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונות בן-זוגו, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה."

עד לחקיקת החוק הנ"ל, שלט הדין האישי  הדתי על כל תביעות המזונות מכל סוג שהוא.לאחר חקיקת החוק , נוצרו שלשה מעגלים של מזונות:- מזונות קטינים (הוסדר בסעיף 3 לחוק): באופן  עקרוני קביעת המזונות הם מכוח הדין האישי של החייב במזונות ובהעדר חיוב על פי דין אישי או בהעדרו של דין אישי יחול ההסדר שבחוק. מזונות אישה (הוסדרו בסעיף 2 לחוק): נקבעים לפי הדין האישי  של החייב במזונות על כלליו מכוח הדין הדתי האישי שחל על בן הזוג. המעגל האחרון מתייחס למזונות שאר בני המשפחה, קרובי משפחה וילדים בגירים. כאן החוק קבע נורמה אזרחית החלה על הכל, ולא מכוח הדין האישי אלא העניין מוסדר מכוח הוראות סעיפים 4 ו-5 להוראות חוק המזונות .

מכאן המסקנה המתבקשת, לאור הוראת סעיף 2 (א) , שמזונות התובעת יקבעו לפי הדין האישי החל על הנתבע זה, הדין הנוצרי יווני -אורתודכסי .

האם הדין האישי -דתי טעון הוכחה בבית המשפט:-

בסעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א- 1981 הגדיר המחוקק דין בין היתר ב:-

" "דין" - כל אחד מאלה :

(1) חיקוק ;

(2) דינים דתיים - בין שבעל פה ובין שבכתב - כפי תקפם במדינה ; "

אם כך לפי חוק הפרשנות יש לפרש דין ככולל דין דתי התקף לפי הוראות החוק במדינה. הדין הדתי הוא חלק מהדין המקומי, ואין הוא בבחינת "דין זר". יוצא מכך, שהדין הדתי הוא מן המפורסמות, שאינן צריכות ראייה, והוא אמור להיות במסגרת ידיעתו השיפוטית של השופט היושב בדין, ולא מוטלת על הצדדים חובת הוכחת הדין האישי הדתי של בעלי הדין באמצעות עדות מומחה.