פסיקת כתובה או פיצויים כשהרכוש חולק לפי חוק יחסי ממון

הוגש לפנינו ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי אשר קבע כי סכום הכתובה אשר חויב בו הבעל לא יקוזז במסגרת איזון המשאבים ויהיה דינו כדין פיצוי.

 וזו לשונו:

"על כן בנסיבות אלו נראה לבית הדין כי נכון לקבוע שהתשלום שהוטל על הבעל לתשלום בגין הכתובה, יהיה פיצוי נפרד מזכויות האישה על פי חוק יחסי ממון, וכי עם הגירושין האישה תהיה זכאית לממש את זכותה לכתובה כאמור, בלא שייפגעו זכויותיה לקבל את מלוא הזכויות המגיעות לה בהתאם לחוק, כשהחלק העיקרי מזכויות אלו יבשילו בעוד שנים."

רקע

בפסק הדין שניתן בבית הדין האזורי בתאריך כ"ה באדר תשע"ג (7.3.2013) קבע בית הדין: "לאחר עיון בחומר שבפנינו אנו מחליטים שטענת האישה מתקבלת" וכתב את ההחלטה הנ"ל.

על החלטה זו הוגש ערעור בתאריך י' בתמוז תשע"ג (18.6.2013). בערעור זה ניתנה החלטה ביום י' בתמוז תשע"ג (18.6.2013) האומרת כי יש להמתין להכרעת בית המשפט למשפחה ורק ואחר מכן יחזור המערער לבית הדין האזורי.

לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט, פנה המערער לבית המשפט כדי שיקזזו את סכום הכתובה – פיצוי. בית המשפט דחה את בקשתו.

שוב פנה המערער לבית הדין האזורי וגם הוא דחה את בקשתו, וזו לשונו:

"בין הצדדים התנהלו דיונים בתביעת הבעל לגירושין ובתביעת האישה לשלום בית ולכתובה וביום כ"ה אדר תשע"ג (7.3.2013) ניתן פסק דין המתייחס למכלול התביעות והצדדים התגרשו לאחר שהבעל שילם את הסכום הנקוב בשטר הכתובה – שבעים וחמישה אלף ש"ח.

כעת בפנינו בקשת הבעל (לשעבר) לשנות את פסק הדין ולהורות שלא יחויב בכפל תשלומים – כתובה ותשלומים מכוח חוק יחסי ממון שנפסקו עבורו בערכאה אחרת, עותק יועבר לעיון המשיבה.

לאחר עיון בבקשה הוחלט: פסק הדין הנזכר, לרבות הקבוע בפסקה האחרונה של פסק הדין, הינו פסק דין מנומק, סופי וחלוט; וגם כעת – לאחר שנהגנו בהתאם לסעיף ק"ל לתקנות הדיון, ולאחר עיון בבקשה – לא מצאנו מקום לפתוח נושא זה לדיון מחודש."

על החלטה זו מערער הבעל.

טענות המערער

בתחילה יש להבהיר כי המערער אינו מערער על עצם החיוב של הכתובה אלא על כך שבית הדין קמא קבע כי סכום זה לא יקוזז מחלקה של האישה באיזון המשאבים.

עיקר טענתו של המערער היא כי מנהג בתי הדין הוא שכאשר האישה זכאית לכתובתה הרי מקזזים סכום זה מכספים שהאישה מקבלת על פי חוק איזון משאבים ובית הדין קמא חרג מנוהג זה ונמצא כי הבעל לוקה בכפלים, גם משלם לאישה כתובה וגם מקבלת על פי החוק מחצית מזכויות הבעל, או על פי האמרה האומרת או חוק בבלי או תלמוד בבלי .

הנה טענה זו שמעלה המערער לא נעלמה מעינו של בית הדין, ידע גם ידע ואף כתב ונימק מדוע יש לחרוג ממנהג בתי הדין בנידון דידן, שהרי כתב בפסק הדין כי לאור הנסיבות בתיק זה שהבעל נטש את אשת נעוריו ועבר לגור עם אישה אחרת בעודו נשוי ובכך סתם את הגולל לשלום בית. הרי שבמעשיו גרם להרס המשפחה וגרם לאישה לעזוב את בעל נעוריה שלא מרצונה, נזק נפשי שילווה אותה כל ימיה. האישה לאורך כל דיוני הצדדים ביקשה שלום ולא הסכימה להתגרש, עד אשר יפצה אותה. ובית הדין קמא אשר מכיר את הנפשות העומדים בפניו, החליט כי במקרה זה יש לתת פיצוי לאישה. אין כאן "כפל מבצעים" – בכל סכום שאישה תקבל לא תסכים "להעביר" את בעל נעוריה לאחרת. לכן האישה שבנידון דידן לא הסכימה להתגרש, עד אשר פרע לה הבעל את כתובתה ובית הדין הכריע כי סכום זה מהווה פיצוי.

תשלום פיצויים מעוגן בהלכה בנסיבות מסוימות

ועיין בפסק דינו של הגאון רבי אברהם שרמן שליט"א חבר בית הדין הגדול (בדימוס) [ערעור ס"ב/337, 793367/1] שפורסם [בחלקו] כמאמר בשורת הדין (חלק י עמוד קכד, הובאו דבריו בפסק דין בתיק מס' 823575/7 נתניה). הוא דן שם בשלושה סוגים של פיצויים שניתנים על יד בית דין זה או אחר, ודן שם אם אכן יש להם מקור הלכתי או בסיס לנתינת פיצוי. ושם מסיק כי יש סוג פיצוי אשר בו כולם מודים שניתן לחיוב.