פסיקת הוצאות לעורכי היתר הבניה, שנתבעו בהעדר עילה כלפיהם

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ד"ר א' סורוקר) מיום 25.12.06 (ת"א 1338/04) שניתן בהעדר המערערים, ועל החלטה שנתן בית המשפט לאחר מכן שבה דחה את בקשת המערערים לפסוק לטובתם הוצאות (החלטה מיום 28/2/07).

1.         רקע

(א)                ביום 27/1/04 הגישו המשיבים, 217 דיירים המתגוררים בששה בניינים המכילים חניונים וקומה מסחרית והמחוברים ביניהם, תביעה כספית בסכום של 2,500,000 ש"ח לבית משפט קמא, בגין נזקים לבניינים שעיקרם פגיעות בעמודים ובתקרה שמעליהם שהיא תקרה משותפת בקומת קרקע, מעל שטח מסחרי וחניון ומתחת למגורים. בגין הנזקים הוכרזו הבניינים מבנה מסוכן ביום 15.9.03.

(ב)                 המשיבים תבעו 15 נתבעים וביניהם החברות שחתמו על הבקשה להיתר הבנייה של הבניינים, מי שבנו אותם, המהנדס האחראי ובעלי שליטה בחברות. המערערים נתבעו כמי שערכו את הבקשה להיתר הבנייה.

(ג)                  המערערים הגישו כתבי הגנה וביקשו לדחות על הסף את התביעה מחמת העדר עילה ומטעמים נוספים; ב"כ המשיבים התנגד והבקשה נדחתה. לאחר מכן התקיימו הליכים מקדמיים כולל דיונים בשאלון מפורט ומנומק ששלחו המערערים למשיבים ובדרישת המערערים לפרטים נוספים. במהלך קדמי המשפט נמחקו בהסכמה אחדים מהנתבעים ונותרו 8 מהם לרבות המערערים.

2.         החלטות בית משפט קמא

(א)                ביום 12.4.05 מינה בית המשפט בהסכמת הצדדים מומחה מטעמו לבדיקת ליקויי הבנייה - המהנדס פנחס וימר. המומחה התבקש לחוות דעתו לסיבת הליקויים. עוד נקבע בהחלטת בית המשפט:

" בשלב זה ישאו בעלי הדין בחלקים שווים בשכרו של המומחה, באופן שהשתתו הסופית תהא על פי התוצאות" .

על יסוד החלטה זו נשאו המערערים בחלקם בשכרו של המומחה בסכום של           24,365 ש"ח.

(ב)                 בחוות דעתו מיום 5.8.06 לא ייחס המומחה אחריות למי מהמערערים. לאחר שנשלחו למומחה שאלות הבהרה הוא קבע שהמערערים אינם אחראים לנזקים שקרו.

(ג)                  בית המשפט הורה למשיבים להודיע אם הם עומדים על התביעה נגד אותם נתבעים שעל פי חוות הדעת אינם אחראים, והמשיבים הודיעו כי הם מבקשים למחוק את התביעה נגד המערערים.

(ד)                 ב"כ המשיבים הודיע לבית המשפט שמרשיו מבקשים למחוק את התביעה נגד המערערים (ונגד נתבע נוסף) ללא צו להוצאות ובהסכמתם, למעט עו"ד בלס, שייצג באותה עת את המערער 1 בלבד, "אשר דורש את הוצאותיו ומשאיר זאת לשיקול בית המשפט הנכבד" (סעיף 4 לבקשה מיום 21/12/06 - בש"א 3194/05).

(ה)                כאמור, ביום 25/12/06 נעתר בית המשפט למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, תוך שהוא מציין "נחה דעתי כי לא היה בדרך הילוכם של התובעים משום הטרדה או שימוש לשווא בהליך משפטי, וכי הגישו בקשתם למחיקת התביעה עם היוודע תשובותיו הרלוונטיות של מומחה בית המשפט".

(ו)                  בעקבות ההחלטה הגישו המערערים בקשה לביטול ההחלטה (בש"א 277/07) שבה ציינו שהבקשה לא הועברה להם לפני שהוגשה לבית המשפט ודבר הגשתה נודע להם רק לאחר שהתקבלה החלטת בית המשפט. בבקשתם ציינו באי כוח המערערים שנוסח הדברים בסעיף 4 לבקשת המשיבים, בדבר הסכמותיהם לוותר על הוצאות או להשאיר את שאלת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט,  "אינו מדוייק, בלשון המעטה, ואינו משקף כלל ועיקר את  עמדתם" (סעיף 6 לבקשה).  אדרבא, באי כוח המערערים הודיעו שהם עומדים על החזר ההוצאות ועל פסיקת שכר טרחת עו"ד. הבקשה נתמכה בתצהירה של עו"ד אביר שייצגה את המערער 2 באותה עת.

(ז)                  ב"כ המשיבים השיב לבקשה וטען (ללא תצהיר) שעו"ד אביר הסכימה לבקשה למחיקת התביעה "כאשר צוין מפורשות כי עו"ד בלס מבקש את הוצאותיו".

(ח)                ביום 28.2.07 החליט בית המשפט לדחות את בקשת המערערים לשינוי ההחלטה ולפסיקת הוצאות בחוזרו על הנימוקים שבהחלטה המקורית, תוך ציון שפסיקת הוצאות מסורה לשיקול דעת בית המשפט ושההליך לא הגיע לבירור ראייתי, אלא היה עדיין בשלביו המוקדמים.

3.         הטענות בערעור

בערעור שלפנינו חוזרים המערערים ומבקשים לפסוק להם את הוצאותיהם ושכר טרחת עו"ד ומדגישים את ההליכים הרבים והעבודה שהושקעה על ידי עורכי הדין מטעמם. המשיבים טוענים שבית המשפט עשה שימוש נכון בשיקול דעתו.

4.         דיון והכרעה