פסילת ראיות במסגרת בקשה לפסיקת מזונות זמניים

רקע:

1.         בפני בקשתה של התובעת (להלן: "האם") לפסיקת מזונות זמניים עבורה ועבור שני ילדיהם הקטינים של הצדדים (להלן: "הקטינים") עד למתן פסק דין במזונות קבועים בתובענה למזונות. בשלב קביעת המזונות הזמניים אין בית המשפט נכנס אל עובי הקורה וקובע עובדות.

2.         האם והנתבע (להלן:" האב") נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1991. מנישואין אלה נולדו להם 2 ילדים:

                        מ. א. יליד 1994, קטין.

                        מ. ה. ילידת 2000, קטינה.

3.         הבקשה למזונות זמניים לפי תקנה 265 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), לא הוגשה כבקשה נוספת נפרדת, אלא נטענה במסגרת תביעת המזונות מיום 24.1.07.

4.         על פי כתבי התביעה וההגנה, מדובר בגרסאות סותרות של הצדדים לגבי גובה השתכרות האב ויכולתו הכלכלית, יכולת השתכרות האם וצרכי הקטינים.

טענות הצדדים:

5.         מזה כחמש שנים, מאז עזב האב את דירת הצדדים המשותפת (להלן: "הדירה"), אין הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת. בעוד שלטענת האם, בחר האב לעשות כן לטובת מגורים משותפים עם אישה אחרת עמה מקיים מערכת יחסים, טוען האב, כי דווקא בשל התנהגות האם הוא נאלץ לעזוב את הדירה ולעבור להתגורר לבד במושב בסמוך ל***. יצוין כבר כעת, כי אין נפקות לסיבת עזיבתו, אולם כן קיימת חשיבות לעצם העובדה שהוא הקים משטר חיים ומשק בית נפרד, כפי שיובהר בהמשך.

6.         אין מחלוקת על כך שהאב נושא בהחזרי המשכנתא הרובצת על הדירה בסך 2,000 ש"ח מדי חודש, וכמו כן גם בתשלום מזונות הקטינים בסך 2,000 ש"ח. לטענת האם, מן הטעם שאין די בסכומים אלו כדי לכסות אחר הוצאות התובעים מתבקשת בתביעה דנן פסיקת סכום מזונות גבוה יותר, כפי שעולה מהצרכים המפורטים בכתב התביעה שהינם כדלקמן: