פסילת עו''ד מייצוג בתיק

הצדדים זומנו לדיון נוסף לבירור התביעה לחלוקת הרכוש. בתחילת הדיון העלה התובע טענה מקדמית, וביקש לפסול את עו"ד פ' מייצוג הנתבעת, בטענה שעו"ד פ' טיפל בהליך משפטי אחר בו היה מעורב התובע ושמע ממנו פרטים, שהוא יכול לעשות בהם שימוש לרעתו בתביעה הנוכחית לחלוקת הרכוש בהיותו ב"כ הנתבעת.

בהתאם להחלטת בית הדין התקבלו סיכומי טענות הצדדים לגבי בקשת הפסילה.

לאחר עיון בסיכומי טענותיהם, מחליט ביה"ד:

בקשת הפסילה אמורה להיבחן בשני היבטים, מההיבט ההלכתי ומההיבט של כללי האתיקה. ונפתח בהתייחסות לכללי האתיקה.

בסעיף 16 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 נקבע:

(א)  עורך דין לא יטפל נגד לקוח –

(1)  בעניין או בקשר לעניין שטיפל בו למען אותו לקוח;

(2)  בעניין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו.

(ב)  הועד המחוזי, או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי להחליט, לפי פניית עורך דין, כי מתן חוות דעת או קיום התייעצות גרידא, או פעולה במקרה פלוני, לא היה בהם משום טיפול בעניין למען לקוח, או כי מידע מסויים אין לו זיקה של ממש לעניין, או כי אין במידע שהתקבל כדי למנוע מעורך הדין לטפל בעניין, ובלבד שהחלטה כאמור תינתן לפני שעורך הדין יקבל על עצמו את הטיפול בעניין האמור.

במקרה שלפנינו התובע מעולם לא היה לקוח של עו"ד פ', ולכן לפי כללי האתיקה אין מניעה שעו"ד פ' ימשיך לייצג את הנתבעת.

למרות שמצד כללי האתיקה אין מניעה לעו"ד פ' לייצג הנתבעת כאמור, טענת התובע שטענותיו יסתתמו בנסיבות אלה שעו"ד פ' כבר נחשף למידע שקיבל מהתובע בהליך אחר שקדם לדיון זה טעונה בירור והכרעה הלכתית, ובשאלה זו נחלקו הדעות בבית הדין.

 לדעת הרוב יש לפסול את עו"ד פ' לייצג את הנתבעת, ומהטעם שיבואר:

בשו"ת מהר"ם מרוטנברג (דפוס פראג סי' שלג, הובא במרדכי במסכת שבועות סי' תשס"א, וכן הובא בקצרה בב"י חו"מ סי' יז) כתב :

"... נראה בעיני דשותפים נמי אין להם לישב שם כולם כשאחד מחבריהם טוען עם היחיד. ודאי טענותיו דשמעון טענה דקא מסתתמי טענתיה דשנים או שלשה יודעים להערים יותר מן האחד. ואיכא למיחש נמי לדידהו דלמא מרמזי אהדדי כשישמעו טענותיו של הנתבע ויערימו יותר מאלו היה אחד מהם לבדו טוען עמו ועוד דקמסתתמי טענתיה כדפי', דדמי עליה כאריא ארבא, וכי מותר להרביץ אריא בב"ד כדי שיראהו הנתבע וידאג מלפניו ויסתתמו טענותיו. ודבר פשוט דלא גרע מאחד לבוש איצטלא ואחד לבוש סמרטוט, שאומרים לו לבוש כמותו או הלבישו כמותך (שבועות ל"א ע"א), וכן שלחו פזמייכו וחותו לדינא. וחכמי התלמוד לא יכלו לכתוב ולברר כל הדברים הגורמים לסתום טענות הבעל דין, אלא כתבו לנו קצת, ותן לחכם ויחכם עוד בזה וכיוצא בזה יחושו הדיינים. וכ"ש היכא דקא טעין איהו בהדיא דמסתתמי טענותיו והדבר ידוע שהוא כך".

וכך נפסק בשו"ע סימן י"ז  ס"ד וז"ל:

"אם התובעים רבים והנתבע אומר אני חפץ שישבו אוהבי וקרובי אצלי כשאני טוען עמכם כדי שלא  יסתתמו טענותי כי אתם הרבים הדין עמו, לכן השותפים יבררו להם אחד מהם לטעון בשביל כולם או יטעון כל אחד לעצמו זה אחר זה וגם הנתבע לא יקח אוהביו אצלו"

ובפ"ת שם סק"ז הביא את דעת  הרדב"ז בתשובה (ח"ב סי' תשנג) אשר כתב כדעת מהר"ם, וז"ל: