פסילה לנהג, שנהג ברכב צבאי תוך הירדמות וגרם נזקים לרכב הצבאי ולרכבים אזרחיים

זהו ערעור התובע הצבאי הראשי על גזר דינו של בית הדין קמא שהטיל על המשיב, סא"ל חיים עידו, 3 חודשי פסילה של רנצ"א על תנאי למשך שנתיים, קנס 800 שח ופיצויים לצה"ל בסכום של 800 שח. כל אלה עקב הרשעתו של המשיב בעבירה של נהיגה במצב השולל מן הנוהג את השליטה ברכב בניגוד להוראות תקנה 26 (4) לתקנות התעבורה.

המשיב נהג ביום 12/09/05 ברכב צבאי במהלך הנסיעה נרדם תוך כדי נהיגה ובהתעורר כאשר התנגש במספר כלי רכב אזרחיים וכתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב הצבאי.

אין צורך להכביר מילים על אופי העבירה וחומרתה בנסיבות מסוימות של נהיגה תוך הירדמות או כאשר הנוהג אינו שולט פיזית או נפשית בנהיגת רכב. מקובל מאז ומתמיד, וזו הפסיקה בישראל ובמדינות מתוקנות שיש בה מנוע עשיר והכול יודעים הלכות נהיגה מהן, כי מי שחש חולשה או חוסר ערנות ראוי לו להפסיק מיד את נהיגתו ולהמתין בצד עד שיהיה כשיר להמשיך בנהיגה.

אם העניין הסתיים כך הרי יש להודות למקרה בלבד. אין ספק כי במקרה דנן עמדו למשיב זכויותיו של נהג ותיק זה כ-17 שנים, ולא היו ראיות בתיק בית הדין קמא על הרשעות קודמות. אולם, השאלה היא אם העונש שהושת עליו הוא נכון וראוי ולא רק בשל הנסיבות האישיות של המשיב אלא כמדיניות שיפוטית.

בעניין זה קבע המחוקק קביעה מנדטורית לפיה במקרים כמו זה או סעיפים נוספים בפקודת התעבורה יש להשית את העונש המינימאלי של הפסילה אלא שיש לבית הדין בעניינו שיקול דעת מנימוקים שיפרט שלא להטיל את העונש המינימאלי, ובכלל זה שלא להטיל עונש של פסילה בכלל. אנו מצויים כעומדים בפני מספר אפשרויות כפי שפירטתי במהלך הערתי במהלך הדיון היום: להטיל את עונש המינימום, לקבוע עונש שהוא פחות מעונש המינימום, והאפשרות השלישית היא להטיל עונש ראוי שהוא יותר מעונש המינימום. הכלל צריך להיות שיש להטיל את עונש המינימום לפחות, ובמקרים שיפרט השופט בגזר דינו במילים ברורות ומשכנעות שאין להטיל את עונש המינימום אם בשל נסיבות המקרה ואם בשל נסיבות אישיות של הנאשם המובא לדין. מקובל עליי כי נסיבות אישיות אינן נימוקים לקולא, אלא הן מצטרפות לכלל הנימוקים שיש להביא בחשבון השיקולים לעניין העונש, ואשר נאמר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ב- ע"פ/30523/06 בערעורים נוספים, שהוגש על ידי בא כוח התביעה, מקובל עליי לחלוטין.

ומן הכלל אל הפרט, אין לי ספק שבמקרה דנן היה צורך להתחשב בנסיבותיו של המשיב בהודייתו על אתר ובמכלול שיקולים של בית הדין שאולי חשב עליהם אבל לא כתב אותם.

שקלתי גם אני את מכלול הנימוקים כפי שפורטו בתיק בית הדין קמא, כפי שנטענו על ידי באי כוח הצדדים ונראה לי כי נכון יהיה, הן כמדיניות שיפוטית והן כהנחיה לבתי הדין קמא כי ראוי היה במקרה הזה להטיל עונש של פסילה בפועל, הגם שלא לכל תקופת המינימום בהתחשב בנסיבות שפורטו.

אמת הדבר, שלא בכל מקרה צריך להתערב בפסקי הדין ובגזרי הדין במיוחד של בתי הדין בערכאות הדיוניות, אלא שבעניין זה ראוי שבית הדין לערעורים יאמר את דברו לעניין העונש הראוי במקרה זה. מדובר במקרה שלנו בקצין בכיר הנוהג בדרכים זה שנים רבות והיה רצוי שהמחשבה שחלפה בראשו אם לעצור את הרכב, לנוח או להמשיך בנסיעה או להמשיך כך יתורגם מן המחשבה אל המעשה. בשל כך, הוא נקלע למצב שהיה יכול להימנע ממנו, ומשום כך הרשעתו ומשום כך עונשו.

בנסיבות העניין אני מקבל את הערעור באופן שיוטל על המשיב עונש של פסילה בפועל לתקופה של 45 ימים שהוא מחצית עונש המינימום. לעניין הפסילה, הפסילה תחול על רישיון נהיגה צבאי ואזרחי ותחילתה 25/04/07. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתן והודע היום,  ‏א' אדר א תשס"ח‏, 17 אפריל 2007‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

__________________
אל"ם עזרא קמא,  שופט

החלטה

לאחר מתן פסק הדין ובעודי יושב באולם, נתבקשתי לדון בעניין של ניכוי ימי הפסילה של הרישיון הצבאי של המשיב מהעונש שקבעתי בפסק הדין. לאחר עיון ודיון, אני מורה כחלק מפסק הדין על ניכוי ימי הפסילה של רישיון הנהיגה הצבאי מתוך תקופת הפסילה שפסקתי.

ניתן והודע היום,  כ"ט ניסן תשס"ז‏, 17 אפריל 2007‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

אל"ם עזרא קמא,  שופט

חתימת המגיה: _________________                  העתק           נאמן           למקור

                                                                        רס"ן     נילי שרעבי - בלומנטל

תאריך: ______________________                    ק.                בית                הדין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: