פסו נ' משטרת ישראל חיפה

פסק דין

כללי

בפני תביעה הנוגעת לאירוע במהלכו נעצר התובע על ידי שוטרי משטרת התנועה ובמהלכו הופעל כנגדו כוח לצורך מעצרו ואיזוקו. הצדדים חלוקים באם הפעלת הכוח היתה מוצדקת וסבירה ונבעה על רקע התנהגותו של התובע; או שמא מדובר היה באלימות מיותרת ובלתי מוצדקת.

האירוע המדובר התרחש בתאריך 28/4/11 בסביבות השעה 1100, במפרץ חיפה. התובע, שהינו סוכן ביטוח, בן41, נהג אותה עת ברכבו – ג'יפ מסוג קרייזלר ניטרו ושוחח אותה עת, ללא דיבורית, במכשיר טלפון סלולארי שהחזיק בידו. משום כך, הורו לו שני שוטרי תנועה – רס"מ מאהר יוסף (להלן: מאהר; או השוטר מאהר) ורס"מ חסן חסן (להלן: חסן; או השוטר חסן) שהיו בניידת סמויה לעצור בצד הדרך. התובע עצר את רכבו מעבר לכביש בו נמצאת תחנת הדלק "תפוז". השוטר מאהר ניגש אל רכבו של התובע, בעוד ששותפו השוטר חסן ניגש לכיוון שירותי תחנת הדלק.

משלב זה ואילך נחלקו הגרסאות באופן קוטבי:

התובע מסר, בקצרה, כי גם לאחר שהשוטר מאהר ניגש אליו, הוא עצמו המשיך לשוחח בטלפון עם בן שיחו אך חיפש במקביל את מסמכי הרכב. התובע המשיך ותיאר, כי תוך שחיפש את המסמכים, סבלנותו של השוטר מאהר פקעה ולכן פתח השוטר את דלת הרכב, "שלף" את התובע אל מחוץ לרכב, זרק אותו אל הרצפה ושם חבט בו וכן אזק אותו. בהמשך, הצטרפו השוטר חאסן וכן עם שני שוטרי תנועה נוספים שהזדמנו למקום.

מנגד, עמדת הנתבעת היתה, בקצרה, כי לא רק שהתובע שוחח בטלפון הסלולארי ללא דיבורית, אלא שגם לאחר שהוא עצר את רכבו על פי הוראות השוטרים והתבקש למסור את המסמכים הרלוונטיים, הוא ביצע שיחת טלפון נוספת בעודו סוגר בהפגנתיות את חלון דלת הרכב, כאשר מהעבר השני של הדלת עומד השוטר מאהר. השוטר דפק על החלון וביקש שוב את רישיונות הרכב אך כל שעשה התובע הוא להביט על תג חולצתו של השוטר כשהוא ממשיך לשוחח בטלפון, השיב באופן מתחכם וסגר את החלון בשנית. בתגובה, פתח השוטר את דלת הרכב והודיע לתובע כי במידה ולא ימסור את רישיונו הוא יעכבו. התובע החל לצעוק לתוך הטלפון:"אל תרביץ לי, אתה תוקף אותי!" וזאת למרות שלא נוצר אותה עת כל מגע גופני בין השניים. משכך, לא נותרה לשוטר ברירה והוא הודיע לתובע שהוא מעוכב, כאשר האחרון מתנגד פיזית לעיכוב. בהמשך, הוציא השוטר את התובע מהרכב, כשהאחרון נאבק בו ומשתולל ולכן נזקק השוטר לעזרתם של שותפו ושל שני שוטרים נוספים שהזדמנו למקום.

לאחר מעצרו של התובע, הוא הובל למשטרת זבולון וגם שם היתה התנהלות שהצדדים היו חלוקים לגבי פרטיה, ועל כך בהמשך.

ראיות הצדדים - כללי

לראשיתו של האירוע, שהוא החלק החשוב בענייננו, היו רק שני עדים: התובע והשוטר מאהר.

יחד עם זאת, להמשכו של האירוע היו עדים נוספים שניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות:

בקבוצה הראשונה נמנו השוטר חסן וכן שני שוטרי תנועה נוספים שהזדמנו במקרה למקום והגיעו לזירת האירוע שניות ספורות לאחר שהתובע היה שרוע על הקרקע. שלושת השוטרים עזרו לשוטר מאהר לאזוק את התובע.

בקבוצה השניה נמנו שני עובדי תחנת דלק סמוכה שאף הם לא הבחינו בתחילתו של האירוע והחלו לשים אליו לב רק בעקבות צעקותיו של התובע לעזרה.

ראיות התביעה

גרסת התובע – כאמור לעיל, התובע אישר שנהג ברכבו כשהוא מדבר בטלפון נייד ללא דיבורית.

בפינת הרחובות מקלף והשיש, כרזה לו ניידת סמויה לעצור את רכבו בצד הדרך, וכך עשה.

כל אותה עת הוא שוחח עם אחד מלקוחותיו המשרת במשטרה - מדובר בעד התביעה עופר שמלר (להלן: שמלר).

התובע הכחיש את טענת הנתבעת כי מדובר היה בשתי שיחות טלפון – היינו, שיחה אחת בה שוחח בעת שנצפה על ידי השוטר מאהר והשוטר חסן; ושיחה אחרת שבה התקשר לשמלר.

עוד הכחיש התובע כי סגר פעמיים את חלון דלת הנהג. זאת ועוד, הדבר גם אינו מתיישב לשיטתו טכנית עם פעולת מנגנון דלת הנהג. התובע הסביר כי מנעול הדלת ננעל מייד לאחר תחילת נסיעה. לכן, השוטר מאהר הצליח לפתוח את דלת הרכב ול"שולפו" מהרכב רק משום העובדה שחלון הדלת נותר פתוח והשוטר פשוט הרים את כפתור הנעילה מבעד לחלון הפתוח.

לעניין חיפוש המסמכים, מסר התובע כי הרכב בו נסע נרכש על ידו שבועות ספורים בטרם האירוע ולכן הוא לא איתר באופן מידי את המסמכים.