פסד הדין עוסק בעניין ערעור מס הכנסה

לפנַי ערעור על שומות מס הכנסה (להלן: "השומות") לשנים 2014-2013 (להלן: "תקופת המס"). השומות הוצאו בצו לפי מיטב השפיטה, בהתאם לסעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח משולב], התשכ"א־1961 (להלן: "הפקודה"). המשיב הוציא את השומות למערערים על יסוד השוואת שתי הצהרות הון שהגישו, וזאת מהנימוק כי חל אצל המערערים 'הפרש הון בלתי מוסבר', בין שתי הצהרות ההון שהוגשו על ידם.

רקע בתמצית

1. המערערים הינם בני זוג הנשואים זל"ז; בין המערערים נכרת הסכם ממון בשנת 2005 (להלן: "הסכם ממון"; "ההסכם"); ההסכם נכרת ביום 23 בפברואר 2005 (י"ד אדר א' התשס"ה) ואושר על ידי בית דין צדק קהל מחזיקי הדת, ביום 17 במרץ 2005 (ו' אדר ב' התשס"ה).

    

2. בהסכם ממון הוסכם על הפרדה רכושית וממונית בין הבעל לבין האישה; נקבע: כי האחריות על מימון משק הבית ממועד ההסכם תחול אך ורק על הבעל (המערער 2); כי עסקיה הכלכליים של האישה (המערערת 1) יהיו שמורים לאישה בלבד, ולא יהא לבעל זכות או חלק בהם; כי הבעלות על הדירה, שהייתה רשומה – החל מיום רכישתה – במרשם המקרקעין ע"ש שני בני הזוג, תעבור לבעלותו הבלעדית של הבעל (המערער 2), שכן הוא רכש אותה מכספו (כך לטענתו בסעיף 7 לתצהירו; וסעיף 19 לתצהיר המערערת); הוסכם כי הבעל מצדו מתיר לאשתו (המערערת 1) להתגורר בדירה באריכות ימים ושנים, ככל ולא ייפרדו; מעמדה של האישה בדירה – בהתאם להסכם ממון – הוא של בת רשות הדירה (ללא תמורה).

    

3. 'בן הזוג הרשום' אצל פקיד השומה, היא המערערת 1 (האישה). בשאילתה (21.8.2013) ממערכת שע"מ של רשות המסים מופיע: 'חישוב נפרד'. המערערים הגישו, יחד, שתי הצהרות הון כפי שיורחב אודותיהן להלן.

4. האישה – המערערת 1- פלונית (להלן: "המערערת") – הייתה (בתקופה הרלוונטית לשומות) בעלת עסק בתחום שיווק ומכירה של גרביים ומוצרים נלווים. בשיאו מנה העסק 10 סניפים, זאת באמצעות שתי חברות, כפי שיפורט אודותיהן לקמן.

    

5. הבעל – המערער 2- פלוני (להלן: "המערער") – הינו שכיר בחברת 'א.ק.ה אחזקות בע"מ', חברה שאינה קשורה לחברות בבעלות המערערת.