פס"ד שעניינו תביעת אם כנגד "מנהלת עיזבון" למימוש זכויות ילדיה מתוקף צוואת מנוח

לפניי תובענה של אם, שעניינה קיום הוראות צוואה אשר ניתנו לטובת ילדיה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע במפורש כי הורה מייצג את ילדיו לעניין זכויות וחובות משפטיות עד אשר יגיע הקטין לגיל הבגרות.

הוראות הצוואה העניקו לילדיה של התובעת זכויות לקבל כספים גם מוצרי אלקטרוניקה כאמור בסעיף 6.2 לצוואה.

הנתבעת היא בתו של המנוח ואין עורר כי זו הציגה עצמה כלפי התובעת כמוציאה וכמביאה של הוראות הצוואה, בבחינת מנהלת עיזבון.

בסעיף 6 לכתב ההגנה הצהירה הנתבעת כי המנוח הלך לבית עולמו עוד בסוף חודש נובמבר 2018, לשיטתה הצוואה היא ברורה והיא מונתה לשמש כמנהלת עיזבון.

מאליו ברור שההצהרה שבסעיף 7 לפיה הנתבעת, בעיני עצמה, שימשה ומשמשת כ"מנהלת עיזבון מן המעלה הראשונה" אינה נכונה, שכן הנתבעת כלל לא טרחה לבקש מינוי רשמי כמנהלת עיזבון, מכאן שלא מונתה על-ידי הרשם כמנהלת עיזבון גם לא על-ידי בית המשפט ומשמכנה עצמה "מנהלת עיזבון מן המעלה הראשונה" כמובן גם לא טרחה להגיש פרטה או לפעול בדרך שמנהל עיזבון חייב לפעול.

אדם אינו יכול לקחת לעצמו את מה שהוא רואה כזכויות של מנהל עיזבון, תוך שהוא זונח את כל חובותיו של מנהל העיזבון בנימוק "לא ידעתי".

בסעיף 8 טענה הנתבעת כי אכן, כספי המנוח אשר הגיעו לשליטתה, לא הועברו למעט עבור בת אחת כיוון שלטעמה רשאית הנתבעת, כלשונה כ"מנהלת עיזבון", להעביר את הכסף לקטינים רק כשיבגרו.

אלא שהנתבעת בעצמה אמרה, למעשה, כי היא רשאית לעשות מה שהיא רוצה והיא עצמה הצהירה שכספים אשר הגיעו לאחת מן הקטינות שאינה מצויה במשמורת האם, דווקא הועברו לידיה בגיל 16 וכפי שהשלימה והסבירה לי הנתבעת היום, אזי היא "מכירה את האישה הזאת", קרי התובעת ולכן, אגב עשיית דין עצמית החליטה היא שלא מעבירה את הכספים.