פס"ד שעניינו תביעה של בן כנגד אביו לפסק דין הצהרתי במשק חקלאי

הצדדים והמשק החקלאי:

1. התובע הוא בנו של הנתבע 1, אחיהם של הנתבעים 11-12 ואחיינו של המנוח י.ת. ז"ל. הנתבעים כולם הם יורשים בחלקים שונים של עזבון המנוחה המנוחה ז"ל (להלן "המנוחה" או "הסבתא") ולכן צורפו כצדדים להליך, מה גם שהנתבע 1 מחזיק בפועל במשק נשוא המחלוקת.

2. התובע (להלן "מ.ת. ") הגיש תביעה לבית משפט זה ובה עתר לפסק דין שיצהיר עליו כבעלים של זכויות במשק חקלאי מס' 7 במושב *** מכוח הסכם מיום 29/8/1986 שנכרת בינו לבין הסבתא ז"ל (להלן : "עסקת המתנה").
3. המדובר במשק חקלאי המוחזק כיום על ידי הנתבע 1 שהוא אביו של התובע כאמור (להלן : "ד.ת. "), והזכויות בו מנוהלות אצל רשות מקרקעי ישראל וכיום רשומות על שם המנוחה, כאשר מעולם לא נרשמה הערה בפנקסי המקרקעין אודות "עסקת המתנה". רמ"י אישרה עוד כי הנתבע 1 פנה אליה להעביר הזכויות במקרקעין על שמו מתוקף צו ירושה.

 טענות התובע/הבן – מ.ת.:

4. התובע מבקש להיבנות מהסכם המתנה ולהירשם כבעלים של הזכויות במשק. לדבריו, אביו היה עד להסכם ולחתימת הסבתא עליו ומדובר בהסכם תקף, שריר וקיים שלא בוטל מעולם. התובע טוען, כי אם לנתבע טענות לעניין היעדר גמירת דעת בקרבה של הסבתא נטל השכנוע הוא לפתחו. מכל מקום הוא מכחיש כי מדובר בהסכם למראית עין בלבד.

5. התובע טוען, כי אין לקרוא להסכם המתנה תנאים שלא נכתבו בו במפורש (כמו תנאי הנוגע לכתיבת ספר תורה שעוד ידובר בו בהמשך) ובהקשר זה מפנה לאמור בהסכם ולעדות עו"ד משה כהן שערך את ההסכם.

6. מ.ת. מוסיף, כי אף אם אביו קרע את ההסכם פיזית בשנת 1987, כשנה לאחר עריכת ההסכם וחתימתו אין בכך כדי להביא לביטולו, שכן הזכויות של הסבתא היו אובליגטוריות ועם מסירתן לנתבע בהסכם המתנה, הסתיימה והוקנתה המתנה. אם זו אכן מתנה גמורה, הרי שהמנוחה לא יכולה לחזור בה מהמתנה וכך גם יורשיה. הוא מוסיף, כי במסגרת הליכי גירושין של אביו ואמו, הצהירה אמו בבית הדין הרבני כי המשק הועבר על שמו של בנו וד.ת. לא השיב לכך, משמע הסכים עם הטיעון.

7. לדברי התובע, סוגיית אי רישום כלשהו במסמכי רמ"י מאז עסקת המתנה ועד הלום איונ פוגע בתוקפה ורשויות המדינה האחראיות על רישום זכויות במקרקעין הודיעו כי יכבדו כל החלטה שיפוטית כך שמדובר בסכסוך בינו לבין אביו ו/או היורשים.

8. מ.ת. מוסיף, כי אין בעובדה שניהל הליכי פש"ר ולא הצהיר על זכויותיו במשק (אותן קיבל לשיטתו במתנה) כדי להוות השתק שיפוטי המונע ממנו לתבוע כעת את זכויותיו. לדבריו, הנתבעים אינם נושיו ואינם באים במקום הנאמן על נכסיו ואין להם מעמד בהקשר זה.