פס"ד שעניינו, בין השאר, יישום אשר נקבע בבע"מ 919/15 והחזרת הדיון לערכאה הדיונית. כך גם יישום ראוי של הותרת סכום למחיה

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב - יפו (כב' השופט שקד) מיום 2.7.17 (תמ"ש 54676-10-15), אשר קיבל את תביעת המשיבה (להלן: האם) וחייב את המערער (להלן: האב) לשלם לידי האם למזונות ארבעת ילדיהם סכום כולל של 5,700 ש"ח וכך גם לשאת בשליש ביתר הוצאות הילדים ובהתייחס לתשלומי בית ספר והקשור בהוצאות החינוך, קייטנות, הוצאות רפואיות חריגות וכדומה.

2. ביום 27.3.17 ניתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר לעניין המשמרות והסדרי השהייה לילדים: י. ילידת 28.7.02; א. יליד 31.5.04; ש. ילידת 24.1.06 ו- ב. ילידת 6.3.08.

המשמורת בידי האם וכשזמני השהות אצל האב ביום א' בין השעות 17:30 עד 20:00 וביום ד' מהשעה 17:30 כולל לינה. ביחס לבת י., לינה פעם בשבועיים. בנוסף, כל סוף שבוע שני מיום שישי מתום המסגרות החינוכיות או שעתיים לפני כניסת שבת ועד מוצאי השבת, וכשבחגים וחופשים החלוקה שווה.

פסק הדין:

3.בפסק דינו, בית המשפט נדרש לדין החל ולאור המצב המשפטי, כפי ששרר עובר למתן פסק הדין, בחן בית המשפט את חובתו של האב לשאת במזונות ההכרחיים, וכאשר בית המשפט קבע כי המגמה הינה לצמצם את מעגל הצרכים ההכרחיים וכי יש לכלול בהם הוצאות מזון, ביגוד, מדור ובריאות (לא כולל הוצאות חריגות), וכך גם הפניה לסכומים שנקבעו בפסיקה לסכום של 1,400 ₪ לילד.

4.בהתייחס לרכוש הצדדים קבע בית המשפט כי לאם דירה על שמה ובבעלותה הבלעדית בצפון תל אביב שגודלה 170 מ"ר, בה מתגוררים האם והילדים וכאשר הדירה נקיה מכל התחייבות או שיעבוד.

מנגד, לאב דירה באילת אשר מושכרת בדמי שכירות חודשיים בסך של כ-2,000 ₪ וכשקיימת דירה משותפת לצדדים, אף היא באילת, ואשר נמצאת בהליך של פירוק שיתוף.

בהתייחס ליכולתה הכלכלית של האם בעלת סוכנות דואר, קיבל בית המשפט את טענתה לפיה הכנסתה 14,000 ₪ לחודש, ודחה הן את טענת האב כי היא משתכרת סכומים שאינם מוצהרים, והן את טענת האם כי הכנסותיה פחתו – מאחר וטענות אלו לא הוכחו.

בהתייחס ליכולתו של האב אשר בבעלותו חברת היסעים (להלן: החברה) קיבל בית המשפט את הצהרתו לשכר של 6,500 ₪ לחודש נטו, כאשר יש להוסיף סך של 920 ₪ ברוטו, לאור העולה מדו"ח מבוקר וכך גם תוספת בגין תשר - סה"כ סך של 8,200 ₪ לחודש בתוספת דמי השכירות מהדירה באילת 2,000 ₪ ובסה"כ הכנסה של 10,200 ₪.

עם זאת, הפחית בית המשפט את אשר משלם האב כשכר דירה 4,000 ₪ וקבע את הכנסתו הפנויה של האב על 6,200 ₪, בציינו "הכנסה זו אמורה לכלכל את האב ואת הקטינים עת הם שוהים עמו וממנה אמור האב לשלם את חלקו במזונות הקטינים לידי האם. ולפיכך יובא נתון זה בחשבון בפסיקת חיובו של האב" (פסקה 30).

5.בשאלת צורכי הילדים לא קיבל בית משפט את אשר נטען על ידי האם, אולם העריך את צרכיהם, לרבות בשים לב לעקרון התוספת השולית הפוחתת. משכך, קבע את צרכי ב. בסך של 1,650 ₪ לחודש, ש. בסך של 1,500 ₪ לחודש, א. בסך 1,350 ₪ לחודש, ו-י. בסך של 1,200 ₪ לחודש, וסה"כ 5,700 ₪, דמי המזונות החודשיים, בהם חויב האב.

לאור זמני השהיה כפי שנקבעו (75% לאם ו-25% לאב כפי שציין בית משפט קמא) לא מצא בית המשפט להפחית מחיובו של האב, ומנגד ראה בסכומים האמורים ככוללים גם את הוצאות החזקת המדור, ומעת שאין הוצאה בגין הוצאות המדור לא הוסיף בגין רכיב זה.