פס"ד שעוסק ביחסי שיתוף בין ידועים בציבור

השאלה שעל הפרק:

האם עלה בידי התובע להוכיח כוונת שיתוף ביחס לדירת בת זוגו לשעבר?

התביעה והצדדים:

1. התובע, עורך דין בעיסוקו, הגיש תביעה כנגד הנתבעת, שכירה בחברת דואר ישראל, בטענה כי יש להצהיר עליו כבעלים של מחצית הזכויות בדירה ברחוב **** (להלן : "הדירה"). המדובר בדירה שרשומה במלואה על שם הנתבעת, כל תמורתה שולמה על ידי הנתבעת והתובע אף היה מעורב בעריכת הסכם המכר והעברת הזכויות בדירה מהמוכרים לנתבעת.

2. התביעה מבוססת אליבא דתובע "בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג" (סעיפים 3, 17 לתביעה), ומכוח היותו "ידוע בציבור" של הנתבעת מזה 12 שנים (ראו סעיף 12 לכתב התביעה).

3. התובע טוען בעצמו, כי הדירה נרכשה באמצעות כספי הלוואת משכנתא בשיעור של 353,940₪ שנטלה הנתבעת לבדה בהיות אם חד הורית אך הוא מוסיף, כי מעבר להלוואת המשכנתא מומנה רכישת הדירה גם על ידו ממקורות פרטיים והיא נרכשה כאשר הצדדים חיו כבני זוג לכל דבר ועניין (סעיף 19 לכתב התביעה). לגישתו מוסיף כי מדובר בדירה שהיא פרי מאמץ ועמל שהושקע על ידו (סעיף 21). כפי שניווכח הוא חוזר בו מטענתו זו בהמשך.

4. יוער כי הצדדים מתדיינים בבית משפט זה מזה כארבע שנים בהליכים אחרים ונראה, כי הסכסוך רחוק מלהסתיים.

ההגנה:

5. הנתבעת מתנגדת מכל וכל לאמור ולנטען בכתב התביעה ועותרת לדחייתה ולחיובו של התובע בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין גבוה.

6. הנתבעת טוענת כי רכשה הדירה בעצמה ובגפה ללא כל עזרה מצד התובע ובאמצעות כספים שהיו בבעלותה ובאמצעות כספי הלוואת משכנתא אותה היא שילמה לבדה במהלך כל החיים המשותפים ועד בכלל. הוא הדין לעניין תכולת הדירה וריהוטה. הנתבעת מוסיפה, כי התובע אף לא היה חלק מקבלת ההחלטה בעניין רכישת הדירה. לפיכך אין ולא היה כל שיתוף רכושי או כוונת שיתוף בין הצדדים.