פס"ד שעוסק בהפעלת תניית סילוקין בצוואה לפיה ינושל מהצוואה מי שינקוט בהליכים משפטיים

האם יש לפסול תניה בצוואה לפיה כל מי שינקוט בהליכים משפטיים כנגד הצוואה או כנגד פעולות משפטיות שביצע המנוח בחייו, ינושל מצוואתו לטובת התובעת – בטענה כי התובעת השפיעה באופן בלתי הוגן על אביה שיכלול אותה בצוואתו? זו השאלה המרכזית הניצבת בבסיס פסק דין זה.

א' – העובדות והרקע הצריכים לעניין:

1. הנתבעת 1 והמנוח (להלן גם: האשה/האם, האב, בני הזוג - בהתאמה) נישאו זל"ז בשנות השישים של המאה הקודמת ומיחסיהם נולדו להם שלושה ילדים, הם התובעת והנתבעים 2-3. המנוח נפטר בחודש יוני 2020, שעד אז התגורר יחד עם האשה. עוד בחיי המנוח נתגלעו מחלוקות רבות בין האשה לבין המנוח ובדבר יחסיהם הזוגיים וכך, למשל, ביום 17.2.11 אישרו הם הסכם שלום בית לחלופין גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין (ר' תמ"ש 17838-11-10); ביום 19.1.12 ניתן תוקף של פסק דין לתוספת להסכם הגירושין בעניין מיטלטלין של בני הזוג (ר' תמ"ש 23023-01-12); בשנת 2016 פנו כל הנתבעים בתביעה כנגד המנוח בענייני רכוש (ר' תמ"ש 30134-12-16; ר' בהרחבה בהמשך). חרף אי היציבות ביחסים שבין המנוח לבין האשה, המשיכו בני הזוג להתגורר יחדיו עד לפטירת המנוח.

    

2. ביום 23.12.18 ובעקבות התדרדרות במצבו הקוגניטיבי והפיזי של המנוח, הגישה האשה בקשה למינוייה כאפוטרופוס לענייני גוף ורכוש המנוח (ר' א"פ 36370-12-18). ביום 15.4.19 הוגש תסקיר האגף לשירותים חברתיים בעיריית... בעניינו של המנוח ובו תואר, בין היתר, על אודות מערכת היחסים העכורה בין ילדי הצדדים והמחלוקות שנתגלעו בעניין רכוש ומתנות שהעביר האב לתובעת שגרמו לפיצול וקרע בין הנתבעים לבין התובעת והאב (ר' עמ' 5-6 לתסקיר).

3. באשר למינוי אפוטרופוס למנוח, נרשם בתסקיר כדלהלן: "להתרשמותי [המנוח] מסוגל להביע עמדתו לגבי עצם המינוי והמועמד המוצע... [המנוח] אמר מפורשות כי מעוניין שרק בתו [התובעת] תהיה האפוטרופוס שלו... אני נוטה לכבד את רצונו להמליץ על מינוי בתו [התובעת]..." (עמ' 8 לתסקיר). האשה התנגדה להמלצות התסקיר וביום 19.6.19 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו נשמעו טענות הצדדים. בסיום הדיון מצאתי ליתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר ולמינוי התובעת כאפוטרופא זמנית למשך שנה לענייני גוף ורכוש המנוח. ביום 17.6.20, ויומיים טרם פקיעת צו האפוט' הזמני, נפטר המנוח לב"ע.

    

4. המנוח הותיר אחריו צוואה מיום 3.7.16 (להלן: הצוואה המאוחרת) שהוגשה על ידי התובעת לרשם הירושה וביום 31.8.20 ניתן צו לקיומה. לאחר מתן הצו, הגישה האשה בקשה לביטול הצו שניתן, אגב מתן צו לקיום צוואתו של המנוח מיום 30.5.13 (להלן: הצוואה המוקדמת). את בקשתה, לרבות התנגדותה, ביססה האשה על שתי טענות עיקריות: הראשונה – אי כשירות המנוח לערוך הצוואה המאוחרת. השנייה – קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת על המנוח, ובלשונה: "... טענות כבדות משקל, ובהן טענות קשות בדבר השפעה בלתי הוגנת במובנה הקיצוני ביותר על המצווה, ומנגד, טענות כבדות משקל ביחס לכשירותו של המצווה" (ר' סעיף 5 לבקשה).

    

   להשלמת התמונה, אציין כי בתשובת הנתבעים להתנגדות התובעת לקיום הצוואה המוקדמת, נרשם על ידם: "התנגדות זו לצוואת 2016 [הצוואה המאוחרת – י' ש'] הינה מטעם המשיבים 1-2 ילדי המנוח – [הנתבע 3] ו-[הנתבעת 2]... והיא תצביע הן על מקורות ממוסמכים רפואיים, המעידים על מצב נפשי קשה עובר למועד חתימת צוואת 2016 וגוזרים כי המנוח לא היה כשיר לצוות באמצעות צוואה בשנת 2016... מכל מקום, יובהר כי היורשת [התובעת] השפיעה השפעה בלתי הוגנת ומכרעת על המנוח, אשר לא היה צלול בדעתו עם החתימה על צוואת 2016, ובידיעתה המפורשת אודות ליקויו הנפשי, ותוך שהיא מנצלת מצבו אשר אובחן כפסיכוטי ובעל מאפיינים פרנואידים לאורך שנים ארוכות" (שם, סעיפים 3-4; הדגשות לא במקור).