פס"ד עוסק בין השאר ביישום אשר נפסק בבעמ 919 בעניין משמורת משותפת ושאלת הסדרי השהות

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ:

1. המערער והמשיבה נישאו בשנת 2004 והתגרשו בשנת 2013, כאשר מנישואיהם נולדו שני ילדים בשנת 2005 ובשנת 2007 (להלן: הילדים).

ביום 23.10.12 ניתן פסק דין (כב' השופט בן ארי) בעניין מזונותיהם של הילדים (להלן: פסה"ד הראשון), והמערער חויב לשלם סך של 1,500 ₪ למזונות כל אחד מהילדים וכך גם 40% מהמדור ואחזקתו, לשני הילדים גם יחד.

ביום 13.6.13 נכרת הסכם גירושין בין הצדדים, כאשר זמני השהייה של הילדים עם המערער, פעמיים באמצע השבוע ישירות ממוסדות החינוך והחזרתם למחרת, וכך גם בכל סוף שבוע שני, מיום שישי בסיום הלימודים והשבתם ביום א' בבוקר אל מוסדות החינוך.

ביום 4.7.16 הגיש המערער "תביעה  דחופה להפחתת מזונות ומדור".

פסק הדין:

2. ביום 2.10.17 ניתן פסק דין (כב' השופטת גליק) אשר קיבל את תביעת המערער וקבע כי קיים שינוי נסיבות מהותי בהכנסות הצדדים, ובנוסף יש לראות כשינוי נסיבות את העובדה שהצדדים התגרשו ואינם מתגוררים יחד תחת קורת גג אחת.

3. בהתייחס לשכרו של המערער, הפנה ביהמ"ש לכך כי המערער הצהיר שהכנסתו 9,000 ₪. כך טען כי שכר דירה יחד עם בת זוגו בעלות של 10,000 ₪ לחודש וכי ילדה של בת זוגו מתגורר עמם. לטענתו, שכרו דירה על מנת שיהיה לכל אחד מילדיו חדר וכי הוא משלם מתוך דמי השכירות סכום של 6,000 ₪ ובת זוגו 4,000 ₪. בנוסף הוא מקבל מחצית שכר דירה מדירה בבעלותו ובעלות אמו (להלן: הדירה המשותפת), סה"כ 8,700 ₪ לחודש דמי שכירות, ועל כן הכנסתו נטו 13,350 ₪ ובניכוי ההוצאה בגין השכירות הכנסתו הפנויה 7,350 ₪.

מנגד, בפסה"ד הראשון העריך בית המשפט את הכנסותיו החודשיות בשיעור של כ-20,000 ₪ נטו, לאור הסכומים שהפקיד בחשבון המשותף עוד לפני הגשת התביעה.

בית המשפט קבע, כי אין לבדוק יכולותיו כמפרנס בודד הואיל והוא חי עם בת זוג שהינה רופאת שיניים עצמאית, ולראיה שכירת הדירה בעלות האמורה, וכך גם שהמערער ממשיך לקיים רמת חיים גבוהה, תוך שהוכח שהוא אוכל במסעדות לא זולות, טס במחלקת עסקים וכי יהיה זה נכון לראות את הכנסתו השוטפת כגבוהה מאשר הצהיר ולו רק בשל הצטרפות הכנסת בת זוגו.

לאור האמור העריך בית המשפט את הכנסותיו השוטפות נטו של המערער בסך של 12,000 ₪ לחודש ובתוספת אשר הוא מקבל חלקו בשכה"ד מהדירה המשותפת 16,350 ₪, ובהפחתת 6,000 ₪ הוצאות השכירות, הכנסתו הפנויה עומדת על 10,000 ₪.

4. בהתייחס ליכולותיה של המשיבה, בפסה"ד הראשון נקבע כי הכנסתה עומדת על סכום של 4,000 ₪ אולם בעת שמיעת ההוכחות המשיבה עבדה במשרה מלאה והשתכרה כ-6,000 עד 6,500 ₪ נטו לחודש הגם שטענה כי פוטרה מעבודתה. עם זאת, המשיבה אישה צעירה ויכולה לעבוד ולהשתכר, ועל כן העריך בית המשפט את הכנסתה בסכום שלא יפחת מ-5,000 ₪ נטו לחודש.

כך גם קבע בית המשפט כי המשיבה לא ציינה אודות הוצאותיה בגין שכר דירה באופן מפורש, ועל כן ההערכה הינה 60% משכר דירה בסך 5,000 ₪ ועל כן הכנסתה הפנויה הועמדה על סך של 2,000 ₪.