פס"ד משלים בת"צ נ' רשות המסים לעניין גובה גמול לתובע ייצוגי ושכ"ט לבא כוחו

1. בעקבות קבלת התובענה הייצוגית ניתן בזאת פסק דין משלים לעניין גובה הגמול לתובע הייצוגי ושכ"ט לבא כוחו, וסוגיית ההשבה.

רקע

2. בפסק דיני החלקי מיום 11.8.2015 (להלן: "פסה"ד החלקי") קבעתי כי על המדינה להשיב את כל הכספים שגבתה שלא כדין ממייצגים בתקופה שבין 12.2.2005 ל- 2.5.2012 (להלן: "תקופת ההשבה") בגין השימוש במערכת שע"מ. השימוש מתייחס לרכיב התשלום החודשי הקבוע ורכיב התשלום בעד השאילתות עצמן (זמן/מסך), למעט הרכיב של דמי החיבור החד פעמיים. בסוף פסק דיני החלקי קבעתי כי על הצדדים להגיש סיכומיהם לעניין הגמול לתובע הייצוגי ושכ"ט בא כוחו. כן הוריתי כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמות באשר לאופן ההשבה ונוסח הפרסום באשר לאפשרויות ההשבה, עליהם להתייחס לסוגיות אלה במסגרת סיכומיהם לעניין הגמול ושכה"ט.

עיקרי טענות הצדדים

3. לטענת התובע, התובענה הייצוגית שהוגשה עוד בשנת 2007 הייתה הגורם לכך שהמדינה בסופו של דבר חדלה מהגבייה שלא כדין, אם כי באיחור, רק בשנת 2012, ובעקבות קבלת ערעור התובע בביהמ"ש העליון. לטענת התובע יש לשקלל לצורך קביעת הגמול ושכה"ט את העובדה שהתועלת לקבוצה גבוהה ומתבטאת גם בסכום ההשבה הגבוה לעבר, מעל 53 מיליון ₪ (משוערך), וגם בתועלת העתידית הרבה שצמחה למייצגים בכך שנחסכה מהם הוצאה של עשרות מיליוני שקלים, מאז החדילה בראשית שנת 2012, ולעתיד, שכן מעתה יוכלו המייצגים לקבל מידע זה חינם אין כסף. לטענתו, התביעה הייתה כרוכה ביצירתיות משפטית ובסיכון, וכי למרות ניסיון ביהמ"ש העליון לשכנע את התובע ובא כוחו למשוך את הערעור הם המשיכו בערעור תוך אמונה בצדקת טענותיהם. לטענת התובע ההשקעה בתיק הייתה רבה, במשך כ- 9 שנים, וכללה מספר לא מבוטל של דיונים מקדמיים, מספר ישיבות הוכחות והגשת סיכומים וסיכומי תשובה. לטענתו הושקעו בהליך הארוך אלפי שעות עבודה, ונפסק כי שכ"ט בהליך שנסתיים בפס"ד, גבוה משכ"ט בהליך שנסתיים בפשרה. לטענת התובע ובא כוחו, התובע סייע רבות לבא כוחו ותרם לו רבות מזמנו ומניסיונו. ההליך היה מורכב והעלה סוגיות משפטיות עקרוניות בשתי עילות שונות ששתיהן התקבלו בסופו של דבר (עילת האגרה ועילת חופש המידע).  עוד ציין כי מאחר שהגבייה הבלתי חוקית נמשכה שנים רבות אין לחוס על הקופה הציבורית בקביעת גובה הגמול ושכה"ט, והפנה לפסיקה לפיה ההגנה על הקופה הציבורית כבר נלקחה בחשבון ע"י המחוקק במסגרת ההגנות שבחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק"). התובע הפנה ל- ע"א 2046/10 ‏עזבון המנוח משה שמש          נ' דן רייכרט (לא פורסם, מיום 23.5.2012, להלן: "פס"ד רייכרט") שקבע את שיטת האחוזים לחישוב גובה הגמול ושכה"ט. לפי חישובו גובה שכה"ט המתקבל מהמדרגות שנקבעו בפס"ד רייכרט הוא 8,750,000 ₪ + מע"מ .

4. לטענת הנתבעת (להלן: "המדינה"), יש לקחת בחשבון כי המדינה משיקוליה היא החליטה לחדול מהגבייה, והייתה כבר במגמה של הפחתת התשלומים שגבתה בגין מערכת שע"מ. המגמה החלה שנים קודם לחדילה המוחלטת מאפריל 2012 ובמו"מ שהתקיים בין לשכת רוה"ח לרשות המיסים. לפיכך לטענתה אין תועלת עתידית לחברי הקבוצה כתוצאה מהתובענה. לשיטתה מידת החשיבות הציבורית של התובענה נמוכה, מאחר שהיא מתייחסת לציבור מצומצם וחזק של המייצגים, אשר מודעים לזכויותיהם, ו- 64 מהם אף הגישו תבענות פרטניות. עוד יש לקחת בחשבון שהתובע נמנע מפנייה מוקדמת אליה ליישור ההדורים בטרם הגשת התובענה בעניין עילת תביעתו. לטענתה, פסיקת ביהמ"ש העליון ב- עע"מ 2978/13           מי הגליל – תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (לא פורסם, מיום 23.7.2015,                            להלן: "הלכת מי הגליל") קובעת כי הימנעות מפנייה מוקדמת מהווה שיקול להפחתת שכה"ט. לשיטתה, התובע, שהיה עד שנת 2006 נשיא לשכת רואי החשבון, בכוונה נמנע מלפנות אליה בעת כהונתו כנשיא, והוא שמר את עילת תביעתו לשנת 2007 אחרי שהוא כבר פרש מתפקידו כראש לשכת רואי החשבון, מתוך אינטרס כלכלי לזכות בגמול לתובע הייצוגי. לטענת המדינה, ההליך היה פשוט ביותר, לא נדרשו חוות דעת מומחים, והיו רק 3 ישיבות הוכחות בהם נחקרו 4 עדים בלבד, ומטעם התובע העיד רק התובע בעצמו. לשיטתה, רוב התביעה של התובע, המהווה כ- 78% מסכום התביעה, נדחתה, והפער המשמעותי בין הסכום שנתבע מלכתחילה ע"י התובע הייצוגי לסכום שנפסק בסופו של דבר, צריך להוות שיקול המצדיק פסיקת גמול ושכ"ט נמוכים. לשיטתה התועלת האמיתית לקבוצה התובעת היא          כ- 50% מסכום ההשבה הסופי שייקבע, מאחר שהמייצגים כבר ניכו בעבר את תשלומי השע"מ שבמחלוקת כהוצאה בייצור הכנסה. עוד טענה המדינה, כי אין לפסוק גמול ושכ"ט בהתאם למדרגות שנקבעו בפס"ד רייכרט, והפנתה לפסיקה בה שכה"ט עמד על פחות מ- 4% מסכום ההשבה. עוד טענה כי שכה"ט כשמו כן הוא, אמור להיות עבור הטרחה של ב"כ התובע בתובענה. כן טענה כי יש להתחשב באינטרס השמירה על הקופה הציבורית.

שיקולי בית המשפט

5. נפסק ששיקולי ביהמ"ש בבואו לפסוק גמול לתובע ייצוגי ושכ"ט לבא כוחו, המפורטים בסעיפים 23 ו- 22(ב) לחוק, מתחלקים לשלושה ראשים עיקריים: שיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת, שיקולי התשומה, שעוסקים בטרחה ובסיכון של התובע ובא כוחו, בדרך ניהול ההליך ובפער שבין הסעד הנתבע לסעד שהתקבל בסופו של דבר, ושיקולי הכוונה ציבורית (ראו: ע"א 10085/08 ‏תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (לא פורסם, מיום 4.12.20122) סע' 62 לפסה"ד; עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ'' ז'וז'ו אבוטבול, (לא פורסם, מיום 25.12.2012) סע' 32 – 36 לפסה"ד, להלן: "פס"ד אבוטבול"; עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים (לא פורסם, מיום 27.12.2010), סע' 19- 21). עוד נפסק כי רשימת השיקולים המנויים בחוק אינה רשימה ממצה (ראו: ע"א 9134/05 אליעזר לויט, עו"ד נ' קו-אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ      (לא פורסם מיום 7.2.2008). להלן אדון בנפרד בכל אחד מהשיקולים הללו.

תשומה