פס"ד משלים בעניין חלוקת זמני שהות ומשמורת

[פסק הדין המשלים ניתן לאחר צאת הצדדים מאולם ביהמ"ש בפרוטוקול הדיון]

לפני תובענה לנקיטת הליכים שהגישה האם (למען הנוחות תיקרא התובעת) כנגד האב (למען הנוחות ייקרא הנתבע) על הפרת הוראות בית המשפט לחלוקת זמני השהות, בין הקטינה מ' לבין האם וכן תובענה "למשמורת" הקטינה שהגיש האב.

בפתח דיון ההוכחות (מיום 4.4.2024) הגדירו ב"כ הצדדים את המסגרת הדיונית, לפיה תביעת האם עניינה חד הוא: העברת הקטינה באופן מידי מבית האב לבית האם ולנקוט בהליכים על מנת לאכוף זאת. נוכח כישלונות הטיפוליים עד הנה, עתרה האם לקבוע כי האב הוא "הורה מנכר" וזאת גם אם ייקבע שלנוכח גיל הקטינה, לא ניתן לאכוף על העברת הקטינה בכפייה מבית האב לבית האם.

למען הבהר הדברים, עסקינן בקטינה בת כ- 17 ושמונה חודשים בעת הזאת, אשר ניסיונות רבים לחדש הקשר בינה לבין האם עלו בתוהו ואולם חרף גילה, ביקשו הצדדים כי ביהמ"ש ישמע ראיות וייתן פס"ד בעניינים שבמחלוקת.

רקע כללי ודיוני רלוונטי:

התובענה הוגשה ביום 22.7.2021 וביום 29.7.2021 (פגרת בתי המשפט) הוגשה בקשה דחופה להשבת הקטינה לידי המבקשת ולקיום פסק הדין במסגרתו נקבעה "המשמורת" בידיה.

ביום 8.8.2021 ניתנה החלטת כב' השו' הביכרה רות אטדגי פריאנטה, במסגרתה נדחתה כבר אז בקשת התובעת להשיב הקטינה לביתה וניתנה הוראה על עריכת תסקיר דחוף, תוך שביהמ"ש מבהיר כי בניגוד לנטען, בפסק הדין, שמכוחו הוגשה תובענה זו, לא ניתנה כל הוראה הקובעת מתן "משמורת בלעדית" לאם ונקבעו הסדרי שהות נרחבים אצל האב: פעמיים בשבוע, כולל לינה, ובכל סופ"ש שני.

כמו כן, הבהירה כב' השו' אטדגי פריאנטה באותה החלטה, כי בשעה שהקטינה עברה להתגורר אצל אביה שלושה חודשים קודם לכן ובשים לב לגילה של הקטינה (בת כ- 15 באותה עת), היא לא מוצאת ליתן הוראה להשבת הקטינה לבית אמה וקבעה כי יש להמתין להגשת תסקיר.

ביום 5.12.2021 הוגש תסקיר עו"ס סדרי דין, במסגרתו הומלץ על הפניית המשפחה לטיפול וכן להורות לאב לוודא קיום ביקורים של הקטינה בבית האם. כך הומלץ להטיל סנקציות על האב, ככל שלא ידאג לקיום ביקורים של הקטינה אצל האם.