פס"ד מזונות אחרי גיל 18 ואכיפת הסכם

לפני שתי תביעות שנותרו בין הצדדים לאחר תום חייהם המשותפים ובגירת בנותיהם, וזאת כפי שיפורט להלן.

1. הצדדים נישאו כדמו"י ביום 99-- ומנישואין אלה נולדו שתי הבנות, א' ילידת 2001 וב' ילידת 2002. הצדדים התגרשו זמ"ז בגט פיטורין במסגרתו חתמו ביום 17-- על הסכם גירושין שאושר בבית הדין הרבני האזורי בחיפה ביום 17-- (להלן: "הסכם הגירושין", הסכם הגירושין ופסק הדין מבית הדין הרבני צורפו כנספח 1 לתצהיר העדות הראשית (להלן: "תע"ר") מטעם האב)).
2. במסגרת הסכם הגירושין סוכם בין השאר בסעיף 10 כי האב ישלם מזונות הבנות בגובה 3,200 ₪ לחודש (1,600 ₪ עבור כל אחת מהבנות) וזאת עד הגיען לגיל 21.
3. ביום 19-- חתמו הצדדים על נספח הסכמות בכתב יד לפיהן, בין היתר: "החל מחודש 1/19 עד לכל 15 לחודש יועבר סך של על 5,000 ₪". לטענת האם, מדובר בשינוי והעלאת גובה המזונות (נוכח הסכמות גם על עניינים רכושיים), לטענת האב מדובר בהסכמות על עניינים רכושיים. (להלן: "הנספח להסכם הגירושין" או "הנספח", הנספח צורף כנספח ב' לתע"ר האם).
4. במהלך התקופה שבין חתימת הצדדים על הסכם הגירושין לחתימתם על הנספח להסכם הגירושין עברו למעלה משנתיים במהלכן המשיכו להתגורר תחת קורת גג אחת. זמן קצר לאחר שנחתם הנספח להסכם הגירושין, עזב האב את הדירה בה התגוררו הצדדים.
5. האב שילם לאם את הסכום 5,000 ₪, בהתאם לנספח, במשך כשנה וארבעה חודשים ועד ליום 7/2020. החל מחודש 7/2020 שילם האב לאם רק את גובה המזונות בהתאם להסכם הגירושין (דהיינו הסכום 3,200 ₪ לחודש).
6. לטענת האב, הבת ב' עזבה את בית האם ביום 16.3.21 ועברה להתגורר בבית הוריו של בן זוגה לו נישאה ביום 22--. ביום 22-- השתחררה ב' משירותה הצבאי. האב הפסיק לשלם מזונות הבת ב' בחודש 3/22.

השתלשלות ההליכים בתיקי הצדדים

7. ביום 19.7.20 פתח האב בהליך יישוב סכסוך (י"ס 41551-07-20). במסגרת ההליך ביקש האב לקבל מזונות זמניים עבור הבת א', אשר עברה להתגורר בביתו החל מיום 20--, וכן ביקש להורות על עיכוב תשלום מזונותיה לאם. הבקשה נדחתה משלא ענתה על הגדרות סעד דחוף בהתאם להליך יישוב הסכסוך. התיק נסגר ביום 14.10.20 ללא הסכמות.
8. ביום 20.10.20 הגיש האב תביעה לביטול מזונות הבת א' (תלה"מ 42904-10-20), וביום 21.12.20 דחיתי בקשת האב להורות על ביטול המזונות. ביום 11.2.21 הגיש האב בקשה למחיקת התביעה וטען כי הבת א' חזרה להתגורר עם האם, והוא מוותר על המזונות אותם שילם עבורה לאם בתקופה בה שהתה הבת בביתו. ביום 2.3.21 נמחקה התביעה ללא צו להוצאות.
9. ביום 23.11.21 פתחה האם בהליך יישוב סכסוך (י"ס 55364-11-21). ההליך נסגר ללא הסכמות, לבקשת הצדדים, ביום 5.1.22.
10. ביום 24.1.22 הגישה האם את תביעתה לסכום קצוב נגד האב מתוקף הפרתו את הנספח להסכם הגירושין, אותו ביקשה לאכוף, כפי שיפורט להלן (תלה"מ 51351-01-22), וביום 29.5.22 הגיש האב תביעה לביטול מזונות והשבת מזונות הבת ב' החל מיום 16.3.21 וזאת נוכח עזיבת הבת ב' את בית האם (תלה"מ 61250-05-22).
11. ביום 24.4.22 פתחה האם נגד האב תיק הוצל"פ שמספרו: 516971-04-22 לגביית מזונות הבת ב' וכן לגביית מזונות בהתאם לגובה סכומם בהסכם הגירושין.
12. לאחר שהאב הגיש בקשה דחופה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל בעניין שתי הבנות, קבעתי ביום 31.5.22 כי בעניין הבת א' שעברה את גיל 21, הרי שביטול החיוב במזונות מעוגן בהסכם הגירושין שאושר, ועל כן אין צורך בהחלטת בית המשפט בעניין זה. ביום 26.6.22 במסגרת קדם משפט שהתקיים בתיק, הוריתי בהסכמת הצדדים על עיכוב זמני של הליכי ההוצאה לפועל בעניין מזונות הבת ב'.
13. הצדדים הגישו תע"ר שלהם, האב הגיש גם תצהיר של הבת ב'.
14. במועד ההוכחות ישיבת הוכחות נחקרו שני הצדדים. האם וויתרה על חקירתה הנגדית של הבת ב' על תצהירה.
15. הצדדים הגישו סיכומיהם. דחיתי בקשת האם להגיש סיכומי תשובה לסיכומי האב.