פס"ד להשבת קטין חטוף לפי חוק אמנת האג

בפניי עתירת התובע להשבת קטין חטוף לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א – 1991 (להלן: "אמנת האג", "האמנה"). 

התובע והנתבעת הינם בני זוג לשעבר, ולהם בן משותף – הקטין יליד 2014.

התובע אזרח ותושב אוקראינה.

לטענת התובע, עפ"י פס"ד בימ"ש באוקראינה מיום 21.1.19, הקטין במשמורת אמו-הנתבעת, התגורר עמה בעיר צ' שבאוקראינה. בהחלטה מיום 18.6.2021 נקבעו זמני שהות בינו ובין הקטין.

לטענתו, הנתבעת יצאה את אוקראינה ביום 15.3.2022 יחד עם הקטין, ועם בן זוגה ומשפחתו, והעבירה את הקטין לישראל ללא ידיעתו ו/או הסכמתו בניגוד להחלטה לעניין זמני השהות.

לטענתו, הנתבעת הודיעה לו כי היא נמצאת בישראל רק ביום 26.3.2022.

לטענתו, בעקבות פנייתו מיום 1.4.2022 למשטרה באוקראינה נמסר לו כי הקטין נמצא בעיר --- בישראל, וכי הנתבעת מתעתדת לחזור לאוקראינה עם תום המלחמה.  

כן  פנה לרשות המרכזית באוקראינה והגיש בקשה להשבת ילד חטוף. 

עתירתו להשבת הקטין בהתאם לחוק אמנת האג הוגשה ביום 2.1.2023.

לטענת הנתבעת, לא חטפה את הקטין אלא הצילה את בנה מהתופת באוקראינה בסיוע ארגון "חסדי אסתר". לטענתה, העיר צ' בה התגוררו הצדדים מצויה בפאתי (העיר) ק' וספגה הפגזות קשות, לרבות בניין המגורים בו התגוררה וביה"ס של הקטין,  ואת התושבים פקד "אסון הומניטרי".  

כן לטענתה, התובע עצמו ברח מהעיר עם אשתו כבר ב  25.2.2022. 

לטענתה קיבלה אזרחות ישראלית עקב נישואיה ליהודי, והקטין קיבל אישור לתושבות ארעית.

ההליך הדיוני