פס"ד ופס"ד משלים בתביעה לפיצויים למשפחה בעקבות תאונת דרכים שעברו בעת שהרכב שבו נסעו התנגש במשאית

א.        התובע מס' 1, פלוני (להלן: "פלוני", או "התובע"), יליד x.x.1994, נפגע קשה בתאונת דרכים שאונתה לו ביום 10.5.2002 (להלן:"התאונה"). התאונה אירעה בעת שהרכב בו נסע התנגש במשאית.

            כתוצאה מן התאונה נותר פלוני משותק בארבע הגפיים, מבחינה מוטורית נשאר מרותק לכסא גלגלים ואיננו עצמאי בחלק נכבד מן הפעולות היומיומיות.

            כמו כן, נזקק פלוני להנשמה מלאכותית ולהשגחה צמודה, והצדדים אינם חלוקים כי נכותו הצמיתה עקב התאונה הינה בשיעור 100%.

ב.        בתאונה נפגעה גם אִמו של פלוני, גב' פלונית, היא התובעת מס' 2, אשר נהגה ברכב.

            כמו כן, נסעו עימם ברכב, אחותו הגדולה של פלוני, המנוחה ז"ל, ילידת x.x.1989, שעזבונה הוא התובע מס' 5, אשר מצאה את מותה עקב התאונה, וכן אחיו הקטן של פלוני, י', הוא התובע מס' 4, שנפגע באורח קל.

            התובע מס' 3, פלמוני, אביו של פלוני, לא היה מעורב בתאונה זו.

ג.         הנתבעת מס' 1 היא המבטחת של הרכב בו נסעו פלוני, אִמו, אחותו המנוחה ז"ל ואחיו י'.

ד.        הצדדים אינם חלוקים בדבר חבוּתן של הנתבעות לפצות את התובעים בגין נזקיהם, והמחלוקת מתמקדת בעניין גובה הפיצוי לפלוני, לאִמו ולאחיו י' עקב תאונת הדרכים.

            תביעת התובע מס' 5, דהיינו, עזבונה של המנוחה ז"ל, סולקה במסגרת הסדר פשרה מיום 2.3.2003 (הסדר הפשרה הוגש כמוצג ת/82), שנערך בטרם נפסקה ההלכה לעניין פיצוי בגין "השנים האבודות" במסגרת ע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (2004). התובעים עותרים לביטול הסדר הפשרה מכוח סעיפים 14(א) ו-14(ב) של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שעניינו ב"טעות". הנתבעות מתנגדות לביטולו של הסדר הפשרה, וטענתן היא שתביעת עזבונה של המנוחה ז"ל מוצתה וסולקה באופן סופי ומוחלט.