פס"ד העוסק בשאלות של דין זר, מעשה בית דין, מיצוי עילה וסילוק על הסף

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ:

1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב- יפו (כב' השופט יהורם שקד) תלה"מ 49469-06-17 מיום 3.7.2018 (להלן: פסק דין קמא) אשר דחה על הסף את תביעתו של המערער מחמת מעשה בית דין.

רקע עובדתי וההליכים בתובענה הראשונה:

2.המערער והמשיבה נישאו זה לזה בצרפת בשנת 2010 בנישואים אזרחיים ובנישואים כדמו"י, ולהם שלושה ילדים. בשנת 2012 עלו ארצה.

3.ביום 5.1.2010, טרם נישואיהם, חתמו הצדדים בצרפת על הסכם ממון בפני נוטריון (להלן: הסכם הממון), אשר קובע משטר של הפרדה רכושית בין הצדדים, למעט רכוש אשר הוסכם על ידי הצדדים כי ייחשב משותף, זאת בהתאם לסעיפים 1543-1536 לקוד האזרחי הצרפתי (להלן: הקודקס).

4.ביום 22.11.2014, עוד לפני שעלו הצדדים לישראל, נרכשה דירת מגורים בתל אביב (להלן: הדירה) אשר נרשמה ע"ש הצדדים בחלקים שווים.

אין חולק כי המערער שילם על הדירה מכספו הוא, כך גם כי הצדדים פתחו חשבון משותף בבנק לאומי.

5.המערער הוא איש עסקים אשר מימן את הוצאות המשפחה ברמת חיים גבוהה מהממוצע בתקופת הנישואים, ואילו המשיבה גידלה את הילדים.

6.ביום 27.2.2015 עזב המערער את הדירה.

כעבור כחודש, בחודש במרץ 2015, הגישה המשיבה תביעה למזונות ילדים, מזונות אישה ותביעה לסעד הצהרתי בעניין זכויותיה ברכוש המשותף.

מנגד, הגיש המערער תביעה להשבת כספים שמשכה המשיבה מהחשבון המשותף ותביעה נוספת לסעד הצהרתי שהדירה בבעלותו המלאה, חרף העובדה כי היא נרשמה ע"ש שני הצדדים (להלן: תביעת הסעד ההצהרתי).

ביום 4.4.2016 התגרשו הצדדים בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב.