פס"ד העוסק בשאלה מה דינה של צוואה מאוחרת, במסגרתהּ לא הבינה המנוחה כי היא מבטלת את הצוואה הקודמת?

 השופט נ. סילמן:

רקע בתמצית מילין –

1.         המערערת והמשיבים אחים וילדיה של המנוחה, אשר נפטרה ביום 3.3.10.

2.         ביום 31.8.16 ניתן פס"ד בבקשת המערערת לביטול צו קיום צוואת המנוחה מיום 19.1.10, לפיה זוכה המשיב 1 בזכויות המנוחה בדירת המגורים ב-נ' וביתר העיזבון זוכים ילדי המנוחה בחלקים שווים. כן עתרה אז המערערת לקיום צוואה נוטריונית קודמת מיום 16.12.08 לפיה היא ובנה זוכים בכלל עזבון המנוחה.

3.         בפסה"ד קבעה כב' השופטת קמא כי מכלול הראיות מביא למסקנה כי רצון המנוחה בא לידי ביטוי בצוואתה המאוחרת מיום 19.1.10 והעתירות נדחו

4.         על פסה"ד הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 23949-03-17). בתום דיון ביום 6.7.17 הסכימו הצדדים להצעת ערכאת הערעור אשר ניתן לה תוקף של פס"ד לפיה, הערעור מתקבל רק בסוגיית מינוי מומחה נוסף, מעבר למומחית שמינה ביהמ"ש קמא (ד"ר גרינברג), והתיק יושב לביהמ"ש קמא למינוי מומחה נוסף שיחווה דעתו בדבר כשירות המנוחה לערוך צוואה ביום 19.1.10. 

            עוד הוסכם, כי אין באמור כדי לפסול חוות דעתה של ד"ר גרינברג, אולם שאלת פסלות חווה"ד תיבחן מחדש ע"י ביהמ"ש קמא לאחר קבלת חווה"ד הנוספת; ביהמ"ש קמא יאפשר חקירת המומחה הנוסף שימונה, אולם לא תתאפשר הבאת ראיות או עדויות נוספות מעבר לאלו שהוגשו; הצדדים יוכלו להציג למומחה מהלך חקירתו כל מסמך רלבנטי; חווה"ד תערך בהסתמך אך ורק על חומר רפואי שהונח לפני ד"ר גרינברג, ללא תצהירים ומכתבים שאינם בגדר חומר רפואי שחל איסור מוחלט על הצגתם.

5.         בהתאם לאמור, מינה ביהמ"ש קמא את פרופ' יהודית אהרון-פרץ כמומחית מטעמו, ניתנו צווים לגילוי חומר רפואי, וביום 19.2.19 הוגשה חווה"ד.

6.         בחווה"ד סקרה המומחית את המסמכים הרפואיים שהובאו בפניה, וקבעה כי בהסתמך עליהם,  למרות שהמנוחה הייתה במצב גופני ירוד, מאובחנת כסובלת ממחלה סופנית ומצב רוח דכאוני ומבחינה תפקודית מוגדרת כחולה סיעודית, קיימת בהחלט אפשרות כי הבינה את רוח הדברים הרשומים במסמך הצוואה עליו היא חתמה.

7.         המומחית ענתה לשאלות הבהרה של המערערת, ונחקרה.

8.         יובהר, כי מסקנתה של ד"ר גרינברג בחוות דעתה הייתה כי "ניתן להניח באופן סביר שהמנוחה ב-19.1.10 הייתה חולה גופנית קשה, סבלה מכאבים, ולדעתי המקצועית הייתה בדעה צלולה והבינה את משמעות הצוואה".

9.         ביהמ"ש קמא ציין כי טענות המערערת בסיכומיה בדבר השפעה בלתי הוגנת, פגמים צורניים בצוואה ונסיבות עריכתה, אשר הוכרעו בפסה"ד והערעור לגביהם נדחה – לא נבחנו. כך גם לא עתירת המערערת להורות על חלוקת עיזבון המנוחה בהתאם לצוואתה הראשונה, שכן בשלב זה עניין זה אינו מונח להכרעה וככל שיבוטל צו קיום הצוואה המאוחרת, תוכל המערערת להגיש בקשה לקיום הצוואה הראשונה.

10.        המערערת טענה בסיכומיה כי עיון בחוו"ד ועדות המומחית, מלמד כי קבעה שהמנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית לערוך את הצוואה בהיותה צוואה מורכבת. בחווה"ד אין קביעה כי המנוחה הייתה כשירה לעריכת הצוואה וכל שנקבע הוא, כי ישנה אפשרות שהמנוחה הבינה את "רוח הדברים".

11.        לטענת המערערת, הצוואה מיום 19.1.10 הינה מסמך מורכב, באשר ישנו בה ביטול של צוואות קודמות,  והמנוחה חילקה את עיזבונה בין ילדיה בחלקים שאינם שווים

12.        המערערת טענה כי מהלך חודש 1/10 התדרדר מצבה הרפואי של המנוחה ונודע לבסוף כי היא חולה במחלת סרטן. ביום 15.1.10 שוחררה המנוחה לביתה, ואותה העת היתה במצב סיעודי קשה, כאשר לא תפקדה, לא שלטה בסוגריה, היה צורך לרחוץ אותה, להאכיל אותה, והיא נדרשה להשגחה של 24 שעות. מצבה הרפואי והתפקודי של המנוחה במועד סמוך לעשיית הצוואה היה קשה ביותר, המנוחה טיפול תרופתי מורכב וסבלה מכאבים

13.        המערערת טענה כי בפני ביהמ"ש קמא היו שתי חוות דעת של רופאים שטיפלו במנוחה סמוך למועד עשיית הצוואה, אשר קבעו כי המנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית לערוך אותה – פרו' גנדין מומחה ברפואה גריאטרית, וד"ר אבנר און