פס"ד העוסק בשאלה מה דינה של הוראה בצוואה שנערכה לשם מימוש עסקת מקרקעין שבוטלה

השופט סארי ג'יוסי [אב"ד]:

1. מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת אלה מירז) בת"ע 32798-07-13 ות"ע 26390-10-13 מיום 7/8/2016 בו נדחתה בקשת המערער לביטול צו קיום צוואת אימם המנוחה משנת 1988 ובקשה לקיום צוואתה משנת 1995.

2. המנוחה, דליה מזרחי (טמיר) ז"ל (במאמר מוסגר: שמה של המנוחה, כמו גם יתר שמות בני המשפחה שיוזכרו בהמשך, הם שמות בהם נעשה שימוש לצורך פסק הדין ואינם השמות האמיתיים) (להלן: "המנוחה"), הותירה לאחר לכתה שלוש צוואות בכתב. חמשת ילדיה מצויים בסכסוך בנוגע לשאלה איזו צוואה מבין שתיים מתוכן – הראשונה והאחרונה, יש לקיים. המערער עותר לבטל את צו קיום הצוואה הראשונה, ולהורות תחת זאת על קיום הצוואה השלישית. המשיבים, מנגד, תומכים בקביעות בית משפט קמא כי הצוואה השלישית בטלה וכי יש להותיר על כנו את צו קיום הצוואה הראשונה.

3. ערעור זה מעלה מספר שאלות ובמרכזן: מה דינה של הוראה בצוואה שנערכה לשם מימוש עסקת מקרקעין שבוטלה, לאחר שלא היה ניתן להוציאה אל הפועל בחיי המצווה, מחמת חיוב במס שבח שהושת על המצווה – המוכר ובסכום גבוה, כאשר זה אינו מחזיר את כספי התמורה שכבר שולמו לו. האם יש להורות על בטלות הצוואה בהתאם לסעיפים 8(א) ו-27 לחוק הירושה [נוסח מלא ומעודכן], התשכ"ח-1965 בהיותה חלק מעסקה עתידית וכמי שמגבילה את חופש רצון המצווה, או שמא מדובר בצוואה כשרה?

רקע

4. לבני הזוג דליה ובנימין טמיר היה נכס מקרקעין – מגרש בשטח של 796 מ"ר, ברח' XXXXXX ביישוב XXXX הידוע גם כגוש XXXX, חלקה XX ובו בית המגורים של המשפחה (להלן: "בית המגורים" או "הבית"). לבני הזוג נולדו חמישה ילדים, הם הצדדים בתיק: המערער (להלן: "שרון"), המשיבות 1-3 (להלן: "הדס", "ליאת" ו"נועה" בהתאמה או "הבנות" או "האחיות") והמשיב 4 (להלן: "ארנון"). בשנת 1986 נפטר האב מבלי שהותיר אחריו צוואה. בזכויותיו בבית המגורים זכו יורשיו על פי דין – מחצית לאשתו דליה ומחצית שהתחלקה בין חמשת ילדיו. כתוצאה מכך לדליה היו 15/20 חלקים מבית המגורים ולכל אחד מהילדים 1/20 חלקים ממנו.

5. באותה שנה, 1986, נישאה דליה ז"ל בשנית ועזבה את בית המגורים לישוב אחר, כאשר הבת ליאת, שהיתה כבת 17, נשארה לגור בו. בד בבד עברו הבן שרון, אשתו וילדיהם הקטינים להתגורר בבית המגורים לצד ליאת. בהמשך, ככל הנראה בעקבות סכסוך בין ליאת לשרון, עזבה ליאת את הבית והוא נותר בחזקתו של שרון ומשפחתו. עוד ידוע כי משנת 1986 התגורר הבן ארנון במחסן שהיה בנוי על אותו מגרש של בית המגורים.

6. במשך השנים ערכה דליה שלוש צוואות שונות:

א.         צוואה מתאריך 1988/XX/XX – בה ציוותה את כל עיזבונה לשלוש הבנות בלבד (העתק מצוואה זו צורף כנספח א' לבקשה לביטול צו קיום צוואה שהגיש שרון לבית המשפט קמא).

ב.         צוואה מתאריך 1992/XX/XX – בה ביקשה לוודא כי כספים מסוימים שהעבירה לבנה ארנון במהלך חייה יישארו שלו. צוואה זו צורפה כנספח לאחד הכתבים שהוגשו בבית משפט קמא, אך לא הוגשה לגביה בקשת קיום (ראו נספח ו' לתיק המוצגים מטעם המערער).