פס"ד העוסק בקביעת גובה הפיצוי ליורשים לפי סעיף 114 לחוק הירושה

1.עניינו של פסק דין זה הכרעה בשני הליכים – תביעה כספית שהוגשה על ידי גב' מ' וגב' ד' (להלן: "מ'", להלן: "ד'", לפי העניין) ולמתן צו עשה לביצוע פסק דין (ר' תמ"ש 5261-11-20) ותביעה שהוגשה על ידי מר ש' (להלן: "ש'") לפיצויים והשבה (ר' תמ"ש 8536-05-21).

א.רקע עובדתי ותמצית הטענות

2.מ' ו-ד' הינן בנותיהן של נ' (להלן: "המנוח") וח' (להלן: "המנוחה"). ש' הינו אח של מ' ו-ד' - בנה הביולוגי של המנוחה שאומץ על ידי המנוח. המנוחה הלכה לבית לעולמה קודם למנוח והיא נפטרה ביום 4.3.11. המנוח הלך לבית עולמו ביום 27.1.12 מבלי שהותיר אחריו צוואה ואחר עזבונו נתן צו ירושה על פי דין לפיו הצדדים הינם יורשיו בחלקים שווים ביניהם. עיזבון המנוח כלל זכויות חכירה בנכס המקרקעין הידוע כמשק חקלאי ב-xxx (להלן: "המשק"), זכויות אותן רכש המנוח מכוח הסכם חכירה מול חברת פיק"א משנות ה-50' של המאה הקודמת (להלן: "הסכם החכירה") ואלה מנוהלות על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י").

3.המשק הוא זה שעומד בלב המחלוקת כאשר ברקע להגשת שני ההליכים שבכותרת פסק דין שניתן על ידי ביום 17.6.19 בתמ"ש 57242-06-14 (להלן: "פסק הדין", להלן: "ההליך הקודם", לפי העניין). בפסק דין זה דחיתי תביעתו של ש' להצהיר שהוא בעל מלוא הזכויות במשק, משקבעתי שלא קיים הסדר מסוג "בן ממשיך" במשק. עוד קבעתי שזכויות החכירה של המנוח במשק הינן זכויות ברות הורשה וחלק מעיזבונו השייך בחלקים שווים לצדדים, בהתאם לצו הירושה - ואלו כפופות להוראות הסכם החכירה בעניין עבירות הזכויות.

4.בפסק הדין קבעתי, בהסכמת מ' ו-ד' ובהתחשב במכלול הנסיבות והתשתית הראייתית אשר הונחה לפני, שש' הוא המתאים לקבל על עצמו את המשך העיבוד החקלאי של המשק במובן סעיף 18 ג) להסכם החכירה וכי ש' הוא גם היורש "המוכן ומסוגל..." לקיים את המשק לפי סעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"). בפסק הדין דחיתי עמדתו של ש' וקבעתי שמוטלת עליו חובה לשלם פיצוי לד' ו-מ' בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה ובהיעדר הסכמה, בהתאם לקביעת בית המשפט. במסגרת אותו הליך לא היה מקום לדון בשאלת גובה הפיצוי ועל כן קבעתי שצד המבקש לקבוע את גובה הפיצוי רשאי לנקוט בהליך מתאים בגדרו ניתן יהיה לבחון, בין היתר, את המשמעות והמשקל שיש לייחס למשך מגוריו של ש' ובני משפחתו במשק, הטענות לעניין עיבוד והחזקת המשק בפועל על ידי ש' במהלך השנים, לרבות סוגיית הבנייה במשק ומקורות מימונה - והיחס ביניהם לבין גובה הפיצוי בו יידרש ש' לפי סעיף 114 לחוק הירושה.

5.קביעה זו הובילה לנקיטת שני ההליכים שבכותרת, ששניהם מבוססים ונוגעים – ולו בחלקם, להוראות סעיף 114 לחוק הירושה. בתמצית יצוין כי בתביעה האחת דרישת מ' ו-ד' לקבל את שווי חלקן במשק בהתאם לשמאות שתערך בערכי "ברוטו" ללא התחשבות במיסים ותשלומי החובה החלים וכן לתשלום דמי שימוש בגין שימושו הבלעדי של ש' בכל שטח המשק מאז פטירת המנוח ועד היום. בנוסף עתרו מ' ו-ד' לכך שכל חובות העיזבון הנוגעים למשק יוטלו באופן בלעדי על ש' וכן לסעדים חלופיים היה וש' לא יעמוד בתשלום הפיצוי.

6.בהגנתו ש' הביע הסכמה למינוי שמאי מטעם בית המשפט, אם כי תוך מתן הוראות שונות מכפי הדרישה בתביעתן של מ' ו-ד', בין היתר, לעניין המועד אליו יוערך שווי המשק וכן בהתחשב בהשקעותיו במשק, לרבות הערכת שווי בערכי "נטו" לאחר ניכוי הוצאות צפויות במקרה של מכר בגין מיסים, היטלים ותשלומים לרמ"י - ופיצוי בעבור תשלומים והוצאות בהם נשא. כן עתר ש' בתביעה השנייה ובה בתמצית דרישה להשבת השקעותיו במשק והחזר הוצאותיו בגין תמיכה במנוחים ומימון הוצאות המשק לאורך השנים. מ' ו-ד' עתרו מצידן לדחיית תביעתו של ש', בין היתר, בטענות של השתק, מניעות, שיהוי והתיישנות.

7.להשלמת התמונה יצוין כי תחילה הוגשה תביעתו של ש' גם כנגד נתבע נוסף, מר ר' - בנה של ד', וזאת לתשלום דמי שימוש ראויים ונזק נטען שנגרם לאחת מיחידות המגורים בתחומי המשק שהיתה על פי הטענה בשימושו של מר ר', אולם התביעה כנגדו נמחקה על הסף (ר' החלטה מיום 9.11.21). בהמשך ההליכים נקבעו לשמיעת ראיות במאוחד, הוגשו תצהירי עדות ראשית ולאחר שמיעת העדויות, הצדדים הגישו סיכומים בכתב – ומכאן הכרעתי.

ב.סעיף 114 לחוק הירושה