פס"ד העוסק בין היתר ביישום הנכון של הוראת ס' 8 לחוק בית המשפט לעניני משפחה

השופט מאזן דאוד:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ה' גורביץ- שינפלד) בתיק ע"ר 68955-03-16, מיום 27/2/17, במסגרתו  התקבל  "הערעור"  על החלטת כב' הרשם נ' זייתוני שלא לבטל פסק דין שניתן בהעדר ביום 29/5/2006 כנגד המשיבים ובית המשפט הורה על ביטול פסק הדין.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2. המערערת ובן זוגה לשעבר ו.ל ש., חתמו על הסכם גירושין ביום 23/10/2002. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 6/11/02 בתיק תמ"ש 20090/01, (להלן: "ו.ש." ולהלן: "הסכם הגירושין").

3. על פי הוראות הסכם הגירושין התחייב ו.ש. לשלם למערערת סך של 1,000 דולר לחודש דמי מזונות וכן לשאת במחצית תשלומי המשכנתא, הארנונה והגינון. להבטחת התחייבויות ו.ש., על פי ההסכם, הוסכם כי יוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.

4. ביום 1/1/03 הגישו המערערת ו-ו.ש. בקשה מוסכמת לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ לתקופה מיום 31/12/02 ועד ליום 15/2/03 בערבותם של המשיבים. על יסוד ערבותם זו של המשיבים, הורה בית משפט לענייני משפחה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד ו.ש. על פי כתב הערבות שנחתם בפני ס. מזכיר ראשי בבית המשפט, התחייב כל אחד מהמשיבים, לקחת על עצמו את התשלום החודשי, וכל תשלום אחר שהתחייב ו.ש. כלפי המערערת, על פי הסכם הגירושין.

5. ו.ש. יצא מן הארץ ושב ביום 4/12/03, לאחר מכן יצא החייב את הארץ פעמים (12/2/03 ו-7/3/03), ומאז לא שב ארצה. המשיבים שילמו, על פי כתב הערבות, למערערת, מעת לעת, סכומים שונים וב-1/7/05 חדלו לשלם על פי ערבותם.

נוכח הפסקת התשלום על ידי המשיבים, הגישה המערערת תביעה נגדם למימוש ערבותם וזאת ביום 4/4/06. על פי הנטען בתביעה צוין כי על יסוד ערבות המשיבים  בוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד ו.ש., אשר יצא את הארץ ולא שב אליה. המשיבים לא הגישו כתב הגנה וביום 28/5/06 ניתן נגדם פסק דין בהיעדר הגנה, ע"י כב' הרשם א' קאופמן (כתוארו אז) (להלן: "פסק הדין").

6. המשיבים שילמו למשיבה, בהתאם להוראות פסק הדין, תשלומים שונים החל ממאי 2006 ועד דצמבר 2008. לאחר מכן חדלו לשלם. בעקבות הפסקת התשלום הרצוני מטעמם, פתחה המערערת תיק הוצאה לפועל לצורך אכיפת החיוב לפי פסק הדין, במסגרתו המשיכו ושילמו המשיבים כספים עקב נקיטת הליכי הוצאה לפועל.