פס"ד העוסק בביטול הסכם מחמת גילוי ראיה חדשה, וכן בעילה של כפייה ועושק

א' – העובדות הצריכות לעניין:

1. בשנת 2015 החלו להתברר בבית משפט זה מספר תובענות בין הצדדים (להלן: האיש, האשה, בני הזוג – בהתאמה), לרבות בענייני: מזונות, משמורת (תביעות הדדיות), רכוש, שינוי מקום מגורי קטינים ואף תביעה כספית שהגישה האשה כנגד האיש ע"ס של כ 100,000 ₪ בחודש ינואר 2016. עוד ובנוסף, התבררה תביעה כספית ע"ס של כ 720,000 ₪ שהגישו הורי האיש כנגד בני הזוג, תביעה אשר נדחתה בפסק דינו של כב' השופט נ' שילה מיום 14.1.16 בתמ"ש 1941-05-15. יתר התובענות שבין בני הזוג נקבעו לשמיעה בשני מועדים, ליום 8.2.16 וליום 21.2.16.

בין לבין, ניתן צו עיקול לבקשת האשה כנגד האיש על מלוא סכום תביעתה הכספית  (כ 100,000 ₪), הוגש תסקיר בענייני המשמורת והעתקת מקום המגורים הצדדים אף קבעו במשותף את סדר שמיעת עדיהם.

2. בבוקרו של יום 8.2.16 (המועד הראשון שנקבע לדיון) הוגשה בקשה משותפת חתומה על ידי ב"כ הצדדים דאז, בה ביקשו לדחות את מועד הדיון, מהטעם ש: "ב"כ הצדדים במו"מ וקרובים מאד להסכמות...". עיון בתיק בית המשפט מלמד כי באותו היום הצדדים אף התייצבו לדיון, חזרו על הדברים וביקשו כי מועד ההוכחות יתקיים במועד הנוסף הקבוע לדיון (21.2.16), אם וככל שלא יושג הסכם. בית המשפט נעתר למבוקש.

3. ביום 21.2.16 התייצבו הצדדים וב"כ לדיון והציגו הסכם גירושין כולל מאותו היום, חתום על ידי בני הזוג והמסדיר את מלוא המחלוקות שבין הצדדים ובית המשפט אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין (להלן: ההסכם, פסק הדין – בהתאמה). להשלמת התמונה יוער כי בסעיף 58 להסכם נרשם: "פסק הדין מיום 14.1.16... ייוותר על כנו. כמו כן, הורי הבעל מצהירים כי לא יערערו על פסק דין זה, וכן מצהיר הבעל כי לא תהיה לו כל טענה בעתיד כנגד האשה בעניין זה...". עוד ובנוסף, נרשם בסעיף 69 להסכם: "מאחר והורי האיש לא נוכחים במועד החתימה על ההסכם, מתחייב הבעל כי אם לא יקוים ס' 58 ו/או הוריו לא יחתמו על ההתחייבות, הוא ישפה את האשה בגין כל חוב שעלול לחול על האשה, בשל אי קיומו של סעיף 58".  
4. ביום 14.11.18 – לאחר כשנתיים ו- 9 חודשים ממועד פסק הדין – פנה האיש לבית משפט זה בתביעה לביטול ההסכם וביטול פסק הדין מכח שלוש עילות: הראשונה – ביטול מחמת הימצאותה של ראיה חדשה שלא הייתה במועד פסק הדין (שיחת טלפון מוקלטת ומתומללת בין האשה לבין אחותה, אשר, לדברי האיש, מוכיחה כי האשה שיקרה לבית המשפט בעדותה במסגרת תביעת הוריו); השנייה – ביטול מחמת כפיה ועושק; השלישית – ביטול מחמת שינויי נסיבות מהותיים.

5. באשר לעילת התביעה הראשונה – ביום 10.11.19 ניתנה על ידי החלטה המורה על פסלות הראיה ועל איסור השימוש בה (ההחלטה פורסמה בנבו) וביום 4.12.19 ניתנה על ידי החלטה נוספת, בה נקבע, בין היתר, כי "חל איסור על התובע להוסיף ולעשות שימוש בראיה זו במסגרת ניהול תביעתו". על שתי החלטות אלה לא הוגשו בר"ע. באשר לעילת התביעה השלישית – בפתח הדיון מיום 6.1.19, הודיע ב"כ האיש על מחיקתה. 

6. חרף האמור לעיל, מצא לנכון האיש להוסיף ולהפנות לאותה ראיה פסולה בסיכומיו, באומרו: "... בהחלטת כבוד בית המשפט מיום 10.11.19, נפסלו ההקלטות. לא נקבע כי תמלול ההקלטות פסול. ומכאן שהתובע רשאי להמשיך ולהשתמש בהם" (ר' סעיפים 112-113 לסיכומיו; כך במקור). בכל הכבוד, טענת התובע חסרת שחר, היא עומדת בסתירה חזיתית לשתי ההחלטות שניתנו על ידי, היא מנוגדת לכל דין ואף לכל שכל ישר. אותה ראיה שנפסלה עוסקת בשיחת הטלפון שהוקלטה. אותה שיחה תומללה והוגשה כתמלול וכקובץ שמע. מרגע שהראייה נפסלה היא נפסלה על כל מאפייניה, קובץ השמע לא יותר להשמעה, התמלול לא יותר להגשה ובקיצור, לא ניתן לעשות כל שימוש באותה ראיה, תהא צורתה אשר תהא. 

7. חשוב מאד להזכיר כי כבר בפתח חקירתה הנגדית של האשה, הפנה אליה ב"כ האיש שאלה העוסקת בליבת הראיה שנפסלה וב"כ האשה ביקש להתנגד לשאלה. לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים, התרתי את השאלה בקובעי, בין היתר, כי:  "אמנם הראיה נפסלה על-ידי בית המשפט, אולם אין משמעות הדבר כי הנושא כולו פסול מדיון ו/או מחקירת הנתבעת. אוסיף, כי סוגיה זו היתה חלק ניכר מחקירתו של התובע, כך שאינני רואה כל אפשרות ולו הקלושה, שלא לאפשר את חקירת הנתבעת בעניין זה ממש..." (עמ' 23, ש' 36-38 לפרוט'). הינה כי כן, אפשרתי לאיש לנסות ולהוכיח את עילת תביעתו זו באמצעות חקירת האשה ובכל אמצעי אחר. חרף האמור לעיל, סיכומיו של האיש בעניין זה, מתחילתם ועד סופם, מפנים אך ורק לאותה ראיה שנפסלה ולא לכל ראיה אחרת (ר' סעיפים 100-134 לסיכומי האיש).

8. אשר על כן, ובשים לב לשתי החלטותיי הנ"ל בעניין הראיה שנפסלה ובשים לב כי בסיכומי האיש אין כל התייחסות לכל ראיה אחרת, זולת ראיה פסולה זו, אינני רואה כל טעם לדיון עקר בעילת התביעה שנסובה סביב הראיה הפסולה.