פס"ד הדן בהלכת אלסוחה בגין השפעת מותו של המנוח בתאונת דרכים על התובעים- בני משפחתו.

כללי

1.      התובעים מס' 1 ו-2 הינם הוריו של המנוח שקיפח את חייו בתאונת דרכים, והתובע מס' 3, שהינו קטין, הינו אחיו הצעיר של המנוח. הנתבע מס' 1 נהג ברכב שפגע במנוח, והנתבעת 2 הינה החברה המבטחת של הרכב הפוגע. התביעה בעניין המנוח סולקה בפשרה, וכעת בפניי תביעה זו.

2.      התובע מס' 1, יליד 11.6.1964 כבן 43 שנים במועד קרות התאונה, התובעת מס' 2 ילידת 13.6.1960 כבת 47 שנים במועד קרות התאונה, ואילו התובע מס' 3 (קטין) יליד 21.1.1998, כבן 9 שנים במועד קרות התאונה. התאונה נשואת התביעה ארעה ביום 12.5.2007, ומפאת ריחוק מקום קרות התאונה מביה"ח, הובהלו למקום פרמדיק צבאי ורופאים מהישובים הסמוכים, ומאוחר יותר הגיע למקום גם אמבולנס מהישוב הסמוך, כרם שלום, ובנוסף, הוזנק למקום מסוק חילוץ צבאי ועליו צוות חילוץ של יחידת 669. התובע מס' 1, שקיבל את בשורת האיוב בדבר היות בנו מעורב בתאונה בעודו בביתו, יצא לעזור בפעולות החילוץ, ונשא את המנוח אל המסוק לשם פינויו למרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, כשהוא מחוסר הכרה ודופק, עקב פגיעת ראש קטלנית.

3.      במועד קרות התאונה היה המנוח בן כשמונה עשרה שנים, בריא בגופו ובנפשו, תלמיד כיתה י"ב בבית הספר התיכון, אשר התקבל ללימודי הנדסאים, במכללה הטכנולוגית הכפר הירוק. המנוח היה בן בכור להוריו, התובע מס' 1 והתובעת מס' 2 ואח בוגר לשני אחיו, ביניהם התובע מס' 3, צעיר הבנים. נטען שהתקיימו יחסי קרבה עמוקים בין המנוח, הוריו ואחיו, בהיותם חברים זה לזה בלב ובנפש. המנוח נהג לעבוד לצד אביו מגיל 14 לערך ונהג לבלות עמו בשעות אחה"צ ובחופשות.

4.      בכתב התביעה נטען שההלם והזעזוע אשר הכו את התובעים בעקבות הידיעה המרה על קרות התאונה, התפתחו והתעצמו לכדי משבר משפחתי ונפשי עמוקים, והתובעים התקשו ועדיין מתקשים להשלים ולהתמודד עם החוויה הטראומתית אשר הותירה את המשפחה כולה מצולקת ובדיכאון תגובתי מתמשך. עוד נטען כי בשל חומרת מצבם והיקף הפגיעה בתפקודי היום יום, פנו לקבלת סיוע פסיכולוגי משפחתי, זוגי ופרטני, וכן סיוע באמצעות קבוצת תמיכה להורים שכולים, ובנוסף, טופלו בטיפול זוגי ומשפחתי.

הלכת אלסוחה

5.      ב"כ הצדדים ציינו שפסה"ד בעניין רע"א 444/87, 452/87 וע"א 80/88, אלסוחה נ' עזבון דהאן, פ"ד מד(3), 397, דן בשאלה משפטית משותפת אחת, היא שאלת האחריות מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975, ולפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] - לנזק נפשי שנגרם לקרוב משפחה של מי שנפגע בתאונת דרכים (להלן: "הלכת אלסוחה"):

"שני פסקי הדין שבערעור מעוררים שאלה זהה, שהיא זו של האחריות - על-פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין) ועל-פי חוק הפיצויים - בגין נזקים נפשיים שנגרמו לקרובים של מי שנפגע בתאונת דרכים.

בפסק-דין חלקי קבע בית- משפט השלום כדברים האלה: ראשית, להורים יש עילת תביעה בנזיקין כנגד הנהג המזיק בגין הנזק הנפשי "שנגרם כתוצאה מאותה טראומה שנגרמה להורים כתוצאה מהנזק שנגרם לבנם, טראומה הכוללת בתוכה גם כאב וסבל". שנית, להורים יש עילה גם על-פי חוק הפיצויים בהיותם "נפגעים", אשר נגרם להם "נזק גוף" ב"תאונת דרכים" .

בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה, כי הנזק איננו נכנס לגדרו של חוק הפיצויים, שכן לא מתקיים התנאי, כי נזק הגוף נגרם ב"תאונת דרכים". בית המשפט גרס, כי - " בתאונת הדרכים נפגע בנם של המשיבים ולא המשיבים עצמם. הם נפגעו בזמן מאוחר יותר ומדבר אחר - מייסורי בנם. אם קיים קשר בין הנזק ובין תאונת הדרכים, הרי זה קשר רחוק. ואילו על פי ההגדרה 'נפגע' הוא אדם שהנזק נגרם לו בתאונת הדרכים. אות היחס 'ב' מורה על פגיעה ישירה בתאונה, בשעתה ובמקומה ומכוחה"

במסגרת הדיון בתיקים שלפנינו נבקש להשיב על כל אחת משתי השאלות הבאות: האחת, האם קיימת אחריות על-פי פקודת הנזיקין לנזק נפשי שנגרם לקרוב משפחה, אשר אדם יקר לו נפצע, נהרג או הועמד בסכנת פגיעה כאמור.

השנייה, האם מי שנגרם לו נזק נפשי כאמור הוא בגדר "נפגע" ב" תאונת דרכים" על-פי חוק הפיצויים.

6.      ביהמ"ש העליון סקר פסיקה בארץ ובעולם, והחל מסעיף 20 של פסק הדין קבע את ההלכה:

"במסגרת תהליך קביעתה של חובת הזהירות המושגית נדרשת אפוא פעולת סינון, אשר תבור מבין כלל הנזקים הנפשיים הצפויים את אלה אשר ראוי כי ייכללו בתוך גבולות מעגל האחריות. ניתן לנסות ולמנות את מערכת השיקולים שעל פיהם יש לבדוק דבר קיומה של אחריות לפיצוי בגין נזקים נפשיים. כמובן, אין זו רשימה ממצה, והיא תעמוד במבחן העשייה השיפוטית והתפתחות ההלכה מעניין לעניין.

(א) זהות התובע - המקרה שלפנינו אינו מעורר את הצורך להכריע במישרין בשאלה זו, שכן בשני התיקים המדובר בקרובים ממדרגה ראשונה (הורים; בת), אשר לקו, לטענתם, בנפשם בגין נזק הגוף שנגרם ליקירם.

מן ההיגיון לקבוע, בשלב הנוכחי, תנאי, אשר לפיו תותר התביעה אך לקרובי משפחה ממדרגה ראשונה (הורים, ילדים, בני-זוג). ... תהליך גרימתו של נזק נפשי ועוצמתו הם במידה רבה תוצאה של מידת יחסי הקירבה, שהתקיימו למעשה, עובר לתאונה, בין הנפגע הישיר בתאונה לבין מי שלקה בנפשו כתוצאה מכך. היינו, יש חשיבות רבה למידת הקירבה והאינטימיות בפועל. לשון אחר, יש מידת קירבה המדברת בעד עצמה ואשר השפעתה הנפשית של הפגיעה צפויה בה, אך ייתכנו נם מידות קירבה אחרות ושונות, היכולות להוליך לתוצאה זהה. לכן, מן הראוי להשאיר לבחינה עתידית של בית-משפט זה את השאלה, אם יש הצדקה להוסיף, במקרה יוצא דופן, על קרובי המשפחה ממדרגה ראשונה גם נפגע אחר, אשר זכותו שלא להיפגע מבחינה נפשית תיראה ראויה להגנת הדין.

(ב)   התרשמות ישירה מן האירוע המזיק - הדרישה בפסיקה הזרה היא, כי התובע יהיה עד ראייה ושמיעה לאירוע הטראומטי או שיעמוד בחושיו על תוצאותיו המידיות

 ... ראוי, לטעמי, לדבוק בעניין זה במבחן הצפיות, היינו, יש לבחון ככל מקרה ומקרה, אם נזקו של התובע - אף אם נגרם על-ידי קבלת אינפורמציה מכלי שני - היה צפוי ממכלול הנסיבות של אותו מקרה כתוצאה מסתברת מהתנהגותו הרשלנית של הנתבע ...