פס"ד הדוחה בקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה לצו הגנה ולהרחקת אב מילדיו או הגבלת המפגשים למפגשים תחת פיקוח

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת שירי היימן) מיום 2/10/19 (בבקשה נטען בטעות 26/9/19 ) בה"ט 34620-07-19, במסגרתה ניתן תוקף של החלטה זמנית להמלצות תסקיר עובדות סוציאליות לענייני סדרי דין מיום 26/9/19 לאחר שנקבע שהן משרתות את טובת ילדיהם הקטינים של הצדדים א.ילידת 11/2012 ו-מ.יליד 1/2014. בהתאם, הורה בית משפט קמא על הרחבת זמני השהות של הקטינים עם אביהם המשיב באופן הדרגתי על מנת להבטיח קיום קשר משמעותי ביניהם.

מאחר וההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, ומבלי שנשמעה עמדתם קודם ביחס לאותו תסקיר, ציין בית משפט קמא, כי כל אחד מהם יהא רשאי להשיג על המלצות התסקיר תוך 7 ימים, וככל שיוגשו השגות, הוא ישקול את החלטתו מחדש (להלן: "ההחלטה").

2. בעקבות ההחלטה פנתה המבקשת לבית משפט קמא ב"תגובה ובקשת המבקשת לתסקיר מיום 26/9/19 ובקשה לעיכוב ביצוע עד החלטה אחרת" במסגרתה הודיעה על סירובה לקבל את המלצות התסקיר והרחבת זמני השהות של הקטינים עם אביהם, וכן בבקשה נוספת מאותו יום להארכת תוקף צו ההגנה מיום 18/7/19 שהיה אמור לפוג ביום 18/10/19.

            בעקבות תגובת המשיב לבקשת המבקשת להאריך את תוקף צו ההגנה, הורה בית משפט קמא ביום 6/10/19, כי בהעדר הסכמה לא יוארך תוקף צו ההגנה על בסיס הבקשה שהוגשה, וכי רשם לפניו הודעת המשיב לפיה אין בכוונתו לשוב ולהתגורר בדירה המשותפת. בהמשך וביום 10/10/19, ניתנה החלטה נוספת לפיה אין בנימוקי הבקשה להארכת תוקף צו ההגנה משום בסיס לכך, משלא אירע כל אירוע אלימות במהלך החודשים בהם עמד הצו בתוקפו שיש בו כדי להעיד על הצורך בהמשך קיומו של הצו וכי מהתסקיר שהוגש לא עולה מסוכנות של המשיב כלפי המבקשת. יחד עם זאת, ולאור עמדת המשיב, אשר הודיע שאין בכוונתו לשוב ולהתגורר בדירה, ועל מנת לשמור על רגיעה בין הצדדים לטובת ילדיהם הקטינים, הורה בית משפט קמא כי עד החלטה אחרת לא יכנס המשיב לבית ולא יתקרב אליו מרחק של 200 מטר, כאשר הצדדים יתקשרו ביניהם במסרונים בלבד.

            באשר לבקשה השנייה, הנוגעת להמלצות שבתסקיר ואימוצן במסגרת ההחלטה מיום 2/10/19, קבע בית משפט קמא: "עיינתי בבקשה ובתגובה וכן עיינתי בשנית בתסקיר בהמלצותיו ונחה דעתי כי המלצותיו משרתות את טובת הקטינים. הרחבת זמני השהות תתקיים בהתאם להמלצות התסקיר עד ליום 22/12/19 ולקראת הדיון הקבוע ליום 2/1/20 תגיש עו"ס לס"ד תסקיר משלים ובו המלצות לגבי ההמשך.

            המזכירות תודיע לצדדים ולעו"ס.

            התסקיר המשלים יוגש בתיק הקטינים...".

3. המבקשת מאנה להשלים עם החלטת בית משפט קמא מיום 2/10/19 ולא מצאתי להתעכב על העובדה כי בבקשה לא צוין שהיא מופנית גם כלפי החלטתו המאוחרת מיום 6/10/19.

            יחד עם זאת הבקשה אינה מתייחסת להחלטה מיום 10.10.19 ולא ניתן להתעלם מהעדר השגה מתאימה על החלטה זו. מכאן אתמקד בטענות המבקשת ביחס להחלטה בדבר הרחקת המשיב מילדיו או הגבלת זמני השהות ואופן קיומם, להבדיל משאלת ההרחקה מהמבקשת,  משלטענתה שגה בית משפט קמא שעה שלא האריך את תוקף צו ההגנה והרחקת המשיב, הן ממנה והן מהקטינים, וכי שגה משהזדרז והורה על קיום חלוקת זמן הורי, וקיום זמני שהות של הקטינים עם אביהם.

4. לאחר שהוגשה הבקשה, סברתי, מבלי להביע דעה לגבי סיכוייה, כי נכון יהא לקיים דיון במעמד שני הצדדים ובמועד קרוב, במהלכו ישיב המשיב בעל פה לבקשה, כאשר המשיב הופנה לאמור בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי ולאפשרות שבית המשפט ידון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

5. לאחר שקיימתי דיון במעמד שני הצדדים ושקלתי את טענותיהם בכתב ובעל פה, מצאתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולדחות את הערעור.