פס"ד בתובענה של אם לחייב אב לקיים זמני שהות עם בנו הקטין רק במרכז קשר

ביום 21.10.2020 הניחה לפניי אם לילד כבן 9 שנים ומחצה תובענה שהוגדרה במהותה כ"חיוב האב לפגוש את בנו רק במרכז קשר".

אל תיפול טעות – סעיפי העתירות שבסעיף 31 לכתב התביעה מצביעים למעשה כ"חוט השני" על כוונתה של התובעת, לאמור כי האב יפגוש את בנו רק פעם בשבוע במרכז קשר ובלא הגבלת זמן תוך שהיא חותרת להטלת פיקוח על האב לגילוי מצבו הרפואי ולהתנות את גילוי מצבו הרפואי (וראה סעיף 31.4) כתנאי לעצם קיומם של מפגשי הקטין עמו.

מדובר בסעד חמור. לא בנקל יבוזבזו משאבי הציבור שהם דלים ממילא ולא בנקל תוגבל זכות המפגש של אב עם יוצא חלציו. צריכים הדברים לטעם כבד משקל שהוא יותר מאשר אמירתה של האם שהיא חושבת, כאמא, שזו ה"תרופה" הראויה.

סברתי כי אין כל תאימות בין המתואר בכתב התביעה ובדברי האם לבין הסעד המבוקש.

נטען, בין השאר, כי האב הוא חולה אפילפסיה ובשעה שמקבל הוא התקף אין הוא משגיח על הקטין ובכלל, הדבר מבהיל את הקטין.

אומר בקול גדול – השענת התביעה בין השאר על טיעון שכזה נוגדת את הדין.

אדם שהוא חולה אפילפסיה ויש לו ילד חייב לטפל בעצמו ואני מניח שכך עושה האב.

עצם היותו של אדם לוקה באפילפסיה אינה הופכת אותו למי שצריך לראות את ילדיו במרכז קשר וחרדנותו של ההורה האחר גם היא אינה טעם להפניה למרכז קשר.

הטענה כי הקטין יכול להיחשף למראה חולה אפילפסיה גם בה אין ממש.

לא מעט ילדים חיים עם הורים הסובלים מלקויות קשות הרבה יותר מאפילפסיה, מי מהם נכווה, מי מהם נכה או חולה קשה ועדיין, סובר הדין הישראלי כי ילד מקבל את הורהו כפי שהוא ואפילפסיה אינה טעם לשלוח ילד למרכז קשר, בין אם שמחה האם בכך ובין אם לאו.

טוענת עוד האם כי יש לשלוח את הקטין לראות את אביו בפיקוח בלבד, שכן היא מדובבת את הקטין ולמדה שהקטין הולך עם אביו לים בשעות שמש מסוכנות, חוצה עמו את הרמזור שעה שהוא אדום, מכריח את הקטין לשטוף את הבית שלו ובכלל, האב צועק.