פס"ד בתובענה של אב לחידוש קשר עם בתו בת ה- 12

תיק זה, ה- 15 במספר בין הצדדים, בפרשה שראשיתה עוד בשנת 2013 הוא תובענה שהוגשה ביום 27.05.2020 – תביעתו של אב לחידוש קשר בינו לבין בתו, כיום כבת 12.

התביעה נפתחת במילים שהושמעו לפניי גם היום ולפיהם האב אינו יכול לוותר על ילדיו.

אלא שחוסר רצונו של האב לוותר על ילדיו ומה שאירע ב"שטח" אינם נפגשים ובעטיה של האם.

שלושה ילדים נולדו לצדדים ושוב, שוב ושוב, בטענה לאירועים של מה בכך אשר אירעו לפני עשר שנים ויותר כביכול, פועלת האם בהתמדה שלא יהא קשר בין האב לבין ילדיו.

שני הבנים הם בבחינת "מקרה אבוד" – זה שבגר, זה שעוד לא בגר. אומרת האם היום "כל המשפחה מתנגדת לכל טיפול" ולמעשה היא משקפת את האמת לאמיתה – האם והילדים בבחינת "מחנה" אחד, הפכו את דמותו של האב לרעה, "דמונית" וכל המשפחה שנים על שנים עוסקת בהכחדת דמותו.

מסכמת האם היום שבע שנים של דיונים בתיקים שונים שמא אומר מבחינתה שבע שנות הצלחה, באמירה כי טיפולים שמטרתם לחדש את הקשר בין מי מהילדים לבין האב הם טיפולים מאיימים שכל המשפחה מתנגדת להם ורק טיפולים שלא יעסקו בחידוש הקשר, לו היו ניתנים בעבר, לא היו הם טיפולים מאיימים ובכלל, היא מתנגדת לזכותם של בתי המשפט להתערב בסוגיה.

מבחינה חוקית מדובר בבוחן מציאות לקוי לחלוטין שמא אומר במפורש כי מדובר בהתנהגות שאינה כדין. אלא שבדרך לקיומו של החוק יש צורך להביט שוב ושוב ובראשונה בקטין עצמו.

התובענה שלפניי מביעה ייאוש של האב באשר ליכולתו לראות אי פעם את בניו והיא, בעצם, מעין תקווה נואשת שיהא לו קשר עם בתו.

כאשר אומרת האם שבשעתו, בשל התנהלותה, גם אמירתה המתריסה שייקח האב את המשמורת – לא כך עשה האב – כדאי לבחון את טענתה זו בראי העובדות.