פס"ד בתובענה למזונות שני קטינים

1. לפניי תובענה למזונות שני קטינים: האחד יליד...., האחר יליד ..... הקטינים הם אזרחי ישראל, האב אזרח ישראלי, גם האם אזרחית ישראלית.
2. לא מעט צדק יש בלא מעט טענות שהשמיע בא כוח האב.
3. הנתבע שוהה בחוץ לארץ ולא התייצב, בלא היתר, לדיון היום ואין אני יכול לבוא בטענות לבא כוחו, שהרי תפקידו של הנתבע להיות בקשר עם בא כוחו וה"מרדף" שניסה בא כוחו לעשות אחריו כדי להיות עימו בקשר, דומני היה מעבר לחובתו.
4. לכאורה, פורום נאות או פורום נוח עבור הבעיה שלפניי מצוי בפדרציה הרוסית. הקטינים והאם מתגוררים שם, הנתבע עזב את ישראל וחזר לשם, מפי הצדדים נשמעו טענות כי הדין החל הוא דין הפדרציה הרוסית וממילא, אותה מיומנות טבעית דרושה באשר להיקף הוצאות הנדרש לקטינים הקיימת לבית משפט בישראל אודות הוצאות בישראל, ספק אם קיימת לעניין מגורי קטינים, במחוז ...., שם מתגוררים הקטינים עם אמם.
5. סבור אני כבא כוח האב, שהדין הזר לא הוכח, בוודאי לא הוכח כדבעי למרות הערתי הקודמת כי אותו מסמך שנקרא "ייעוץ בכתב" כמוהו כחוות דעת, אלא שאין הוא ערוך כחוות דעת על-פי הדין הישראלי.
6. סבור אני שההוצאות המפורטות בכתב התביעה, קשה לי ליתן בהן אמון. לא ברור לי, למשל, מה טעם פחתה התובענה מלמעלה מ- 5,000 ₪ ל- 4,000 ₪, שהרי אין אני רואה לפניי כל שינוי משמעותי המצוין בתצהיר והמצדיק את הפחיתה.
7. תשובותיה של האם לעניין הוצאותיה למדור ולמזון לא הצליחו להניח דעתי בשאלה האם מדובר גם במזון עבורה, שהרי אמרה לי האם שאם לא תאכל גם היא, אז מי יטפל בקטינים?

ברור לי שבמדור מתגוררת גם האם, אותו מדור השייך להוריה ובאופן כללי לא הצלחתי לקבל תשובה של ממש כפי שטוען בא כוח האב, אשר לשאלה על בסיס מה חושבו ההוצאות, למעט אמירות בעלמא של האם אשר כאמור, אף היא בחרה לצמצם תביעתה מבלי שאבין מדוע ולמה.

8. מסקנתו של הנתבע, אפוא, מכל הנ"ל היתה כי עלי לדחות את התובענה או לפחות למחוק אותה ולשלח את האם והקטינים, אחר כבוד, לרוסיה.
9. אלא שבית המשפט כאן אינו עושה את כל אשר חפץ ליבו וכאשר קיים דין על דרך הפסיקה אשר יצאה תחת ידי בית המשפט העליון, גם אם דין ישן הוא, צריך בית המשפט בכאן לעקוב אחר אותו דין.
10. מכוון אני לשניים:

• ראשית, כאשר החלטתי בעבר בתיק זה, לאמור כי משנתפס הנתבע בעת שהותו בישראל לכללי הסמכות המקומית והעניינית כאן, קמה לבית המשפט כאן סמכות עניינית והוא אינו יכול להתפרק ממנה.
• שנית, קבע בשעתו כבוד שופטת בית המשפט העליון מרים בן-פורת, בהלכה שנדמה לי ניתנה עוד בשנת 1985, כי אל לו לבית המשפט להניח לחייב במזונות, אב לילדים, לחמוק ולו ממילוי חובותיו הבסיסיות למזונות הילדים על דרך התנועה מארץ לארץ.

11. שאלתי את בא כוח הנתבע ואני מאמין לו, מה כתובתו של הנתבע וזה ענה לי כי איננו יודע ואין לי כל ספק שהוא אכן איננו יודע.

במילים אחרות, אני אמור לשלח את הקטינים לחפש אחר הנתבע במדינה "קטנה", בת אלפי ערים ומאות אלפי עיירות וכפרים, שרוחבה ככל הנראה עולה על 10,000 קילומטר ותושביה מונים לפחות 180,000,000 בני אדם, לחפש ולתור אחר הנתבע. פתרון כזה, משמעו הריאלי הוא הותרת הקטינים ללא מזונות.

12. למעשה, די לי בכך כדי שההוראה של בית המשפט העליון לא לאפשר לאב לחמוק מחובת מזונות כלפי ילדיו תצדיק פסיקת מזונות כאן, ולו מן הטעם שמבחן מירב הזיקות או מבחן הנוחות יאמר כי תהא פסיקה למזונות כאן או סביר בכלל לא ולא מטעם של דין מהותי, אלא מן הטעם שהאם מצאה עצמה לפני שוקת שבורה, מונחת לפרנס את הקטינים לבדה.
13. אומר עוד מילה אחת על הדין הזר – כאשר בית המשפט קובע כי לא הוכח בפניו הדין הזר כדבעי, עדיין, בנסיבות המתאימות יכול הוא לפנות לחזקת שוויון הדינים ולראות את הדין הישראלי כ"קו מנחה" בפסיקתו, תוך שאני מזהיר את עצמי שוב ושוב כי חזקת שוויון הדינים, אין משמעה שצורכי הילדים נישומים כפי צורכיהם לו היו חיים הם בישראל, גם האם אינה טוענת כך.
14. צריך גם להבין שגודלה העצום של רוסיה כולל מקומות יקרים מאוד למחיה, לפחות בתקופות מסוימות ומוסקבה וסנט פטרסבורג ביניהם, גם מקומות זולים למחיה ולרשימה זו יכולים להיכנס אינספור ערים ומקומות.