פס"ד בתובענה לישוב סכסוך שעניינו קשר שנותק בין אב לשתי בנותיו

מונחת לפניי תובענה ליישוב סכסוך שכל עניינה בקשר אשר נותק בין אב לבין בתו, כבת 14.5 שנים והכל על רקע נתק כאמור אשר אירע בשעתו בין האב לבין בת גדולה יותר שהיא כיום חיילת.

הבנתי כי מדובר בנתק קצר ימים אשר נמשך פחות מחודש ימים ומן הראוי לומר כי התגובה המהירה שבעצם הגשת הבקשה היא היא הדרך הנכונה יותר לנהוג, שכן כאשר נוצר נתק קל הרבה יותר לטפל בו בסמיכות להיווצרות הנתק מאשר לאחר המתנה ממושכת.

אתקדם מכאן ואסביר, שיחסי ההורים הם כאלה שאין שום צורך במפגשים נוספים ביחידת הסיוע לא רק כי הצדדים "צהובים" זה לזו על פני עוד שלושה תיקים קשורים, אלא משום שמקריאת תגובת האם לבקשה ומדבריה ודברי באת כוחה לפניי היום, אזי "אין על מה לדבר".

למעשה, מביע האב בבקשתו חשש כי משהגיעה הנערה לגיל בו יילקח רצונה בחשבון ברצינות, לאור גילה, אזי תתמרן האם את הבת הצעירה לאותו מקום בו תמרנה את הבת הגדולה – לאמור, לא רק הכחדת הקשר בין האב לבין הבת אלא בעדיפות גם להכחדת דמותו בעיני הבנות שתיהן.

כאשר מוגשת בקשה שעניינה, בעצם, ניכור הורי נוקט בית המשפט ספקנות עד אשר מקבל הוא את עמדת הצד השני ועד אשר רואה הוא את השקפתו של הצד השני.

משהגיעה תגובת האם, התחוור לי שזאת האחרונה חפצה בעצם בהיעלמותו המוחלטת של האב מחיי הבנות.

כותבת האם בסעיף 24 לתגובתה: "למבקש לעומת זאת כל זה (לימודים, קריאת ספרים, מפגשים עם חברות, הכל כאמור בסעיף 23 (התוספת שלי ואינה במקור – א.ש) אינו מעניין, הוא רוצה את ליטרת הזמן המגיעה לו שהיא נגיסה עמוקה ומזיקה באורח חייה הטבעי של הבת וכל זאת מכוח זכות שביסוסה המשפטי בעולם הדמיון שלו".

אל תספר לי האם כי כוונתה היתה לומר כי רק בזמן שלה היא מעדיפה לימודים, חברות וכו' על פני קשר עם האב, שהרי במפורש בסעיף 24 כותבת היא כי כל הדברים הנ"ל החשובים בעיניה אינם מעניינים את האב שהוא בבחינת "מודרני" ורוצה את "ליטרת" הזמן שלו.

זכותו של הורה לפגוש ביוצא חלציו הוגדרה לא אחת ולא שתיים על-ידי בית המשפט העליון כזכות טבעית הורית, בסיסית והאם אינה יכולה לבטל זכות זאת באמירה שמדובר בדמיון משפטי.