פס"ד בתובענה לביטול הוראה בצוואה המכירה בזכות הילדים לדירה אך אוסרת עליהם מכירתה או השכרתה

לפני תובענה לביטול הוראה בצוואה, במסגרתה הורישה המנוחה את זכויותיה בדירה לילדיה, אולם אסרה עליהם למכור או להשכיר את הדירה והורתה שזו תשמש לקיום אזכרות.

העובדות הצריכות לעניין:

1. המנוחה ת' ז"ל (להלן: "המנוחה") הלכה לעולמה ביום 17.10.18.  המנוחה נפטרה כשהיא אלמנה, והותירה אחריה תשעה ילדים. בעלה, ב' ז"ל (להלן: "המנוח"), הלך לבית עולמו ביום 10.7.11.
2. ביום 26.01.20 ניתן צו ירושה אחר המנוח במסגרתו הוצהר כי יורשיו הינם בת זוגו (המנוחה), עשרת ילדיו וחמשת נכדיו.
3. בנם של המנוחים, פ' ז"ל, הלך לעולמו ביום 25.1.17, טרם פטירת המנוחה, ולטענת התובעים נפטר רווק ללא ילדים.
4. המנוחים התגוררו בדירה הידועה כגוש******* חלקה ***ב ***** (להלן: "הדירה"). הזכויות בדירה רשומות בחלקים שווים ע"ש המנוחים.
5. ביום 2.2.20 ניתן ע"י כב' הרשם לענייני ירושה צו לקיום צוואת המנוחה, מיום 26.08.15.
6. במסגרת צוואתה, הורתה המנוחה בסעיף 4 כי "הדירה שבבעלותי... תועבר לילדי. לא תימכר כלל וכלל ולא תושכר לאף גורם, תשמש לקיום אזכרות ויורשי שלהלן יירשמו כבעלים במשותף על הדירה".
7. עוד קבעה המנוחה בסעיף 5 לצוואה כי הכספים המופקדים בבנק ובתוכניות חסכון ישמשו לצרכי מימון הוצאות אזכרות וכי הבת ר' תהיה אחראית על הכספים האמורים ותפעל בהתאם לצוואה.

8. ביום 6.5.20 הגישו התובעים (כלל ילדי המנוחה - יורשיה ע"פ הצוואה), תובענה לתיקון סעיפים 4-5 לצוואה ולחלופין – להצהיר על בטלותה.

9. לטענת התובעים, עיקר רכושם של המנוחים הינו הדירה והכספים בחשבון הבנק. בהתייחס לסעיף 4 לצוואה, טענו כי במועד עריכת הצוואה המנוחה היתה בת 90 לא ידעה קרוא וכתוב, לא הבינה את המשמעות המשפטית הנובעת מנוסח הצוואה כאשר לא הוסבר לה שחלק מהזכויות בדירה שייכות לילדיה מכוח ירושת אביהם המנוח. עוד טענו כי הוראת הצוואה מונעת מהם לנהוג ברכושם מנהג בעלים, והיא סותרת את הוראות חוק הירושה בעניין יורש אחר יורש. לפיכך, ביקשו לתקן את סעיף 4 לצוואה, למחוק את האיסור שנקבע בו, ולחלופין להצהיר על בטלות הצוואה וצו הקיום שניתן, ומתן צו ירושה ע"פ דין אחר המנוחה.  אשר לסעיף 5 לצוואה ביקשו התובעים לתקנו ולהורות שהכספים יועברו לבת ר'  על מנת שזו תדאג שהכספים ישמשו למימון הוצאות האזכרות כפי שנקבע בצוואה.

10. ב"כ היועמ"ש בתגובתו ציין כי הוא אינו מתנגד לביטול הוראת סעיף 4 לצוואה האוסרת את השכרת או מכירתה, שכן מאחר שהתובעים בעלי הזכויות ברבע מהדירה, זכאותם לדרוש את פירוק השיתוף בדירה מרוקן מתוכן הוראה זו. אשר לסעיף 5 לצוואה, סבר ב"כ היועמ"ש שאין סתירה בין ההוראה לבין זכותה של הבת ר' למשוך את הכספים ובלבד שישמשו לקיום אזכרות.

דיון והכרעה:

11. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים שוכנעתי כי דינו של סעיף 4 לצוואה, האוסר על מכירת הזכויות בדירה להתבטל. הגם שלמעשה אין מחלוקת בעניין זה בין הצדדים, ראיתי לנכון לפרט בקצרה את נימוקי: