פס"ד בתובענה לאימוץ של תורם זרע ידוע ובת הזוג של האם

בעניין הקטינה ילידת **.3.2020

1. ביום 26.12.2001 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט ובה עתרו כי יינתן צו אימוץ למבקשת 1 עבור הקטינה – בתם הביולוגית של המבקשת 2 ושל המבקש 3.

2. העובדות בהליך זה כפי שיפורטו להלן אינן שנויות במחלוקת.

3. המחלוקת הינה האם בימ"ש יכול לתת צו אימוץ למבקשת 1 עבור הקטינה בהתאם לחוק האימוץ, והאם יש להורות על הכרזת הקטינה בת אימוץ כלפי המבקש.

אין מחלוקת כי המבקש הוא "תורם זרע ידוע", חבר של המבקשות, והמבקשים ערכו הסכם בע"פ כי הוא ישמש רק כתורם זרע להיווצרות הקטינה. המבקשים עותרים להכיר בהסכמה זו ובהתאם לה לקבוע במסגרת חוק האימוץ כי המבקשת 1 הינה אימה הנוספת של הקטינה ולהורות על הכרזת הקטינה בת אימוץ כלפי המבקש.

4. המבקשות בנות זוג מזה כעשר שנים.

5. למבקשות 2 בנים נוספים משותפים שנולדו ביום 6.2.2020. בעניינם של הבנים ניתן צו הורות פסיקתי ביום 20.7.2020 במסגרת תמ"ש 4506-06-20.

6. המבקשות מציינות בבקשה כי החליטו להרחיב את התא המשפחתי באופן שבו המבקשת 2 הרתה מתרומת זרע של תורם ידוע (כלשונן בסעיף 13 לבקשה) – הוא המבקש 3. בין המבקש למבקשת 1 קשרי חברות ארוכי שנים.

7. בבקשה ובתצהירים שהוגשו לאחר מכן צויין כי לא נחתם הסכם בין המבקשים, אולם הפרטים שסוכמו הם בעיקרם כי המבקש 3 אינו מעוניין להיות אביה של הקטינה, וכי לא חלות עליו כל חובות או זכויות לגבי הקטינה, והוא אינו מעוניין לקחת חלק בגידולה בכל צורה שהיא. המבקשות מציינות בתצהיריהן כי היה להן חשוב לדעת את זהותו של האב ומה העבר ההיסטורי והמשפחתי שלו.

8. כמו כן בעת ההיריון של הקטינה המבקשות קיבלו החלטות בנוגע להיריון ללא מעורבות של המבקש.

9. מעת לידת הקטינה המבקשות מגדלות אותה יחדיו, עם שני הבנים הנוספים, בשיתוף ובאהבה. לטענתן יש להורות על מתן צו אימוץ שישקף את התא המשפחתי וניתוק הקשר עם המשפטי עם המבקש. זה רצון כל המבקשים.