פס"ד בתביעת מזונות לשלושה ילדים קטינים

לפני תביעת מזונות שלושת ילדיהם הקטינים של הצדדים שנישאו זל"ז ביום X.3.06: א' יליד X.X.06; ב' ילידת X.X.08 וג' ילידת X.X.13.

לאחר שפרץ סכסוך בין הצדדים עתרה התובעת ביום 13.2.20 בתביעות למזונות הקטינים, למשמורת ולאיזון משאבים. בסמוך לאחר מכן, כבר ביום 24.3.20, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להסדר קינון בבית בו התגוררו יחד בשכירות חודשית בירושלים.

בכתב התביעה טענה התובעת שיש לייחס לנתבע הכנסה בסך של 158,000 ₪ לחודש: מהכנסתו מחברת XXX שמניותיה מוחזקות בידיו סך של 100,000 ₪; מהשכרת נכסי מקרקעין "שבבעלות הצדדים" סך של 50,000 ₪; ומהשכרת דירה נוספת ברח' YYY בירושלים סך של 8,000 ₪. לטענתה המשפחה נהנתה מרמת חיים של "האלפיון העליון" אודות להכנסתו הגבוהה של הנתבע, וכי הכנסתה הסתכמה מעבודתה בZZZ בסך של 2,500 ₪ לחודש. בכתב התביעה טענה התובעת לחיוב הנתבע במזונות הקטינים בסך של 39,096 ₪, בסך של 10,000 ₪ עד מדור ובמלוא הוצאות החינוך והרפואה של הקטינים.

הנתבע ביקש לדחות את התביעה ולקבוע שכל צד יישא בצרכי הילדים שהם אצלו ושהצדדים יישאו בחלקים שווים בצרכיהם שאינם תלויי שהות. לטענתו הוא משתכר מהחברה סך של 13,000 ₪ בלבד. לדבריו כל הכנסתו מדווחת כדין, נכסי המקרקעין הנזכרים על ידי התובעת הם בבעלות החברה וההכנסות מהשכרתם הן של החברה המשמשות אותה לפירעון הלוואות ולתשלומים שוטפים וכן הנכס ברח YYY הוא בבעלות אביו ולא בבעלות הצדדים. כן טען שהכנסות התובעת אינן מדווחות על ידיה במלואן והן עולות לסך של 10,000 ₪. הנתבע כפר גם בטענת התובעת לפיה נהנתה המשפחה מרמת חיים כשל האלפיון העליון וטען שהצדדים חיו מעבר ליכולותיהם הכלכליות ואביו סייע להם בתשלום שכר הדירה (בסך שך 9,500 ₪ לחודש) ובמתן הלוואות (בסך של 2 מיליון ₪) לחברה המוחזקת על ידיו. עוד נטען על ידי הנתבע שהצרכים שפורטו על ידי התובעת מופרכים ומופרזים.

ביום 1.7.20 עזבו הצדדים את הדירה שהושכרה על ידיהם בשכירות חודשית ובה התקיים הסדר הקינון. בסמוך לפני כן עתרה התובעת בבקשה למזונות זמניים וטענה שבתקופת הסדר הקינון שכרה דירת חדר בה לא תוכל להתגורר עם הילדים וללא חיוב במזונות זמניים אין לה את האמצעים לשכור דירה מתאימה ולכלכל את הקטינים. בתגובתו טען הנתבע שמעת עזיבת הדירה הותירה התובעת את הקטינים לטיפולו וכי הקטין א' שוהה עמו באופן בלעדי.

בהחלטה מיום 16.7.20 חויב הנתבע לשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ כתשלום חד פעמי "על חשבון כל סכום שיפסק במסגרת הליך זה למזונות או במסגרת ההליך הרכושי".

ביום 10.9.20 התקיים דיון קדם משפט לאחריו השלימו הצדדים את טיעוניהם. בהחלטה מיום 30.9.20 נקבע כהאי לישנא:

"10. על סמך הראיות הלכאוריות שהוצגו לפני ניכר שרמת החיים ממנה נהנתה המשפחה קודם לפירוד הייתה גבוהה מאוד והתאפשרה בעיקרה מהכנסת המשיב מכל המקורות. ביטוי לכך ניתן למצוא אף בחוות דעת המומחית מיום 6.9.20, אשר חזקה עליה שנכתבה על יסוד הדברים ששמעה מבני המשפחה. כך למשל בפרק הרקע ציינה "האב עבד שעות רבות ודאג לפרנס את המשפחה ברמה גבוהה" (עמ' 3 לחוות הדעת), בפרק הנוגע למשיב ציינה המומחית: "כאשר אני שואלת על הספר שפלונית כתבה ולמה לא רצה שתפרסם אותו, משיב כי הוא לא היה צריך שיהיה מעורב בכך מו"ל, הם יכלו לממן את ההוצאה בעצמם" (עמ' 6 לחוות הדעת). בפרק הסיכום וההמלצות ציינה שוב המומחית "שני הצדדים מתארים חיים טובים ונוחים, שפע כלכלי, חופשות תכופות במלונות מפוארים וחלוקת תפקידים קבועה וברורה בין ההורים. האם גידלה את הילדים... האב עבד שעות רבות ודאג לפרנס את המשפחה ברמה גבוהה" (עמ' 10 לחוות הדעת) וכן ציינה שהמשיב "מפנק את הילדים ללא פרופורציה" (שם). המומחית התרשמה למרבה הצער מסימנים של סרבנות קשר של הקטינים עם אמם, וחוסר האיזון בין הצדדים לאחר הפירוד, גם במישור הכלכלי, בלט בחוות דעתה (ראו למשל עמ' 4).