פס"ד בתביעת חברת ביטוח לאחריות נהג על פריצת אש באופנוע ורשלנות

רקע

1. ביום 4.10.13 פרצה אש בבניין מגורים ברחוב שדרות ירושלים 142 ביפו. האש פרצה מקטנוע מתוצרת סאן-יאנג, דגם ג'וימקס בעל נפח מנוע 250 סמ"ק שהיה בבעלות ובהחזקת הנתבע 1 (שיקרא לצורך העניין: "הנתבע"). הנתבע חנה את האופנוע בפתח חדר המדרגות של הבניין מתחת לחלון דירתו של שכנו מר סמי סיקסיק אותו ביטחה התובעת בעת הרלוונטית לאירוע כנגד נזקים לדירה. השריפה אחזה בדירת המבוטח והסבה לה נזקים בסכום כולל של 67,697 ₪ אותם תובעת התובעת חזרה מאת הנתבעים.

2. תביעה זו הינה אפוא תביעת תחלוף בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 במסגרתה דורשת התובעת מאת הנתבע בתור בעליו של האופנוע להשיב לידיה את הכספים אתם היא שילמה למבוטח מטעמה.

3. התובעת טוענת כי האחריות לפרוץ האש באופנוע חלה על הנתבע בתור מי שהחזיק בו בין בעקבות רשלנותו ו/או פזיזותו בהחזקת האופנוע ו/או שמירה עליו שהביאה לפרוץ האש באופנוע. לטענתה, על פי הדין נטל ההוכחה להוכיח העדרה של רשלנות מצד הנתבע חלה עליו ועל פי כל הסממנים בין שדובר בהצתה מכוונת ובין שמדובר בכשל טכני שנפל באופנוע, הנתבע לא עמד בנטל זה, ועליו אם כך לשפות את התובעת לכדי סכום התביעה אותה העמידה היא לכדי הסך בו נשאה היא במסגרת האירוע.

4. הנתבע כאמור הינו מי שהחזיק באופנוע בזמן הרלוונטי לאירוע. לימים ועם התנהלות תביעה זו, נרצח הנתבע בידי מתנקש ועל כן עזבונו בא בנעליו. עמדת הנתבע כבר בראשית הדרך הייתה שהאופנוע שימש אותו לצרכיו השונים והוא חנה אותו בפתח הבניין בהסכמת דיירי הבניין שבו הוא התגורר כפי ששכנים אחרים, דוגמת מבוטח התובעת בעצמו, שברשותם אופנועים נהגו לעשות.

5. להגנתו טען כי אור ליום האירוע הוא התעורר בסביבות השעה 4:00 בבוקר ביחד עם בני משפחתו למשמע רעשים בבניין וריח חזק שחדר לדירת מגוריו, ועל כן הוא דאג לפנות את בני משפחתו מפני האש שהתפשטה בינתיים לדירות נוספות. בהמשך הסתבר לנתבע כי האש פשטה באופנוע וכי הוזמנה משטרה וגם ניידת כיבוי אש שהשתלטה על השריפה. מבדיקה שערך התברר כי מעולם לא נערכה חקירה מקיפה בדבר הסיבות לפריצת האש באופנוע וזאת בשל עיצומים בהם נקטו חוקרי השריפות במערך כיבוי האש.

6. באשר לנטען כלפיו בהתייחס לאחריותו לאירוע, טוען הנתבע כי האופנוע לא היה בשימושו תקופה ארוכה והוא חנה אותו בכניסה לבניין עקב אי יכולתו הכלכלית לשלם את עלות הביטוח שלו ועל כן מצבר הקטנוע היה מרוקן ובהכרח לא יכל לגרום לשריפה. עוד נטען כי אין כל אפשרות שהאופנוע התקלח מעצמו בעקבות כשל טכני שחל בו וזאת ובפרט כאשר מנועו היה דומם. כחיזוק לדברים צירף הנתבע חוות דעת של מומחה שמאי מטעמו מתחום הרכב. לחילופין נטען כי הגם שלא נערכה חקירה נראה כי הסבירות היא שמדובר בהצתה שכן אין דרך אחרת להבין את מה שקרה ובתור שכך, אין הנתבע נושא באחריות לה.

7. התובעת טוענת לעניין הכשל הטכני באופנוע כי הנתבע, שהנטל בנדון מוטל עליו, לא הביא ראיות בדבר תקינות האופנוע, תדירות ביצוע הטיפולים בו ותיקוניו ולגבי פעולות אחזקה שנעשו בו ומכאן שאין אפשרות לקבל את גרסת הנתבע בדבר העדר אשם שנפל מעמו בעקבות התלקחות האופנוע.
8. באשר לאפשרות שהאופנוע הוצת, התובעת טוענת כי על הנתבע שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו היה להראות שהוא לא צפה את ההצתה והוא לא התרשל בעת חניית האופנוע מתחת לבניין מגורים אלא שמכורח הנסיבות האישיות שלו ובכללן העובדה שהוא נרצח בסופו של יום בידי עבריינים, והיה בעל עבר פלילי, יש להניח כי ההצתה הייתה נורת אזהרה - מעין קוד בעולם העברייני, שבא לאותת לו על סימן באמצעות פגיעה ברכושו. על הנתבע אם כך, ביודעו את עברו הפלילי והעולם העברייני שבו הוא חי, היה לצפות פגיעה באופנוע ולהימנע מלהחנות אותו במקום שעשוי היה לגרום נזק לאחרים. משכך לא נעשה על ידו, חזקה היא על דעת התובעת שהוא התרשל ודין התביעה כנגדו על כן להתקבל. לעניין זה משיב הנתבע כי עצם עובדת עברו הפלילי אינה מעידה כי הוא היה צפוי לצפות פגיעה ברכושו ואין ללמוד מעברו זה על צפי שכזה והראייה היא שהנתבע בעצמו חנה את אופנועו במקום שבו גם משפחתו עשויה הייתה להינזק שכן גם היא מתגוררת באותו בניין שבו פשטה האש. בהקשר נטען כי בהעדרם של סימני אזהרה מוקדמים, אין לצפות מאת הנתבע לצפות אירוע של פגיעה ברכושו וכפועל יוצא מכך, את זיקתו למנוע פגיעת שרשרת ברכושם של אחרים. מדובר אפוא בדרישת צפייה מוגזמת שאינה עומדת בקנה אחד עם דרישת הדין.

9. אלה טענות הצדדים בתמצות. כאמור, לימים הנתבע נרצח ביחד עם חברו בידי מתנקש ובעקבות כך הוחלפה עדותו שניתנה בתצהיר בעדות אלמנתו שירין שצורפה כחלק מעזבונו לתביעה. ביום 19.2.18 התקיים דיון הוכחות במהלכו העידו מבוטח התובעת- שכנו של הנתבע, אלמנת הנתבע והמומחה מטעם ההגנה, הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב והותירו את ההכרעה בסוגיה זו לפתחו של בית המשפט.