פס"ד בתביעת הפחתת מזונות עד לכדי ביטולם והשבה רטרואקטיבית

העובדות הדרושות לענייננו:

1.לפני תביעה שהגיש התובע (להלן: "התובע"/ "האב"), להפחתת תשלום מזונות הקטינים שבכותרת עד כדי ביטולם. המזונות נקבעו בהסכם גירושין שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ביום 07/12/2014 ובו הסדירו הצדדים את כל המחלוקות הנובעות מסיום חייהם המשותפים ובכלל זה, העניין הרכושי, האחריות ההורית וזמני השהות, מזונות הילדים ומדורם, תוך שהצדדים מסכימים גם על היוון המדור במסגרת האיזון הכולל.

2.הצדדים, יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2005 ומנישואיהם נולדו שלושת הקטינים שבכותרת, בגילאי 11,13,16 שנים.

3.מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון ובין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שונים בכלל העניינים הנובעים מסיום חייהם המשותפים, ובכלל זה- קביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות, מזונות הקטינים והעניינים הרכושיים.

בדיון מיום 07/12/2014 בפני כבוד השופט הבכיר א. זגורי, השכילו הצדדים להגיע להסכמות בכלל העניינים דלעיל, ובעזרתו של ביהמ"ש, ניסחו באותו מעמד, הסכם כולל אשר קיבל תוקף של פסק דין ( להלן:" הסכם הגירושין" ו/או "פסק הדין").

4.ביום 06/03/16 הנתבעת (להלן: "הנתבעת" ו/או "האם") הגישה תביעה (תמ"ש 10156-03-16) להגדלת מזונות והטלת סנקציה בגין הפרת הסדרי השהות ע"י האב, כפי שהוסכמו בהסכם הגירושין.

ביום 05/06/2016, כבוד השופט זגורי דחה את התביעה להגדלת המזונות, אך חייב את האב, עבור עלות הטיפול של הקטינים בגין השעות שבהן המטפלת שוהה עם הילדים בימי השהייה בהם אמור האב להוציא הילדים מהמסגרות.

5.ביום 16/05/2024 התובע הגיש כנגד הנתבעת 2 תביעות:

תביעה להפחתת מזונות מושא הליך זה (תלה"מ 37654-05-22) וכן תביעה לקביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות (תלה"מ 34388-05-22).

6.ביום 05/02/2023 התקיים דיון בפני בו ניתנה התייחסות, לכלל המחלוקות בין הצדדים ובסופו ניתנה החלטה על הסרת חיסיון הדדי על יסוד הסכמת הצדדים וכן ניתנו הוראות לקידום עריכת התסקיר ע"י המחלקה לשירותים חברתיים *****

7.א)ביום 24/05/2023 הוגש התסקיר ובו הומלץ כהאי לישנא:

"1.המשך קיומה של אחריות הורית משותפת.