פס"ד בתביעת בן לסעד הצהרתי ביחס לזכויות בנכס מקרקעין ששייך לאביו, בהסתמך על צוואת אימו המנוחה אף שזו לא הוגשה לקיום

לפניי תביעה שהגיש בן כנגד אביו ובמסגרתה הוא עותר לקבל "סעד הצהרתי בדבר זכויות במקרקעין".

בסעיף 5 לכתב התביעה הגדיר הבן את הסעד המבוקש כך:

"בית המשפט מתבקש להצהיר כי עם מימוש המשק על דרך מכירתו ו/או העברתו ל'בן ממשיך', בין בחייו של המנוח ובין לאחר אריכות ימיו, זכאי התובע לקבל פיצוי בגין חלקו היחסי בנכס מכוח צוואת אימו המנוחה" (ההדגשה שלי – נ.ג).

אקדים ואבהיר כי הנחתי שהבן לא התכוון ל"מנוח" כי אם לנתבע, שהוא אביו, שייבדל לחיים ארוכים.

עם זאת, כבר מעיון בסעד המבוקש עולה קושי של ממש בתביעה, עד כי מצאתי שכתב התביעה, כפי שנוסח והסעד שהתבקש במסגרתו, אינו מגלה עילת תביעה.

להלן אבהיר:

1. כאמור, התובע הוא בנו של הנתבע.

    

2. הבן מתגורר ביחד עם רעייתו ובני ביתם בנחלה ב-X, שהזכויות בה שייכות לאב (לאחר פטירת האם המנוחה, נותר האב בעל הזכויות היחיד במשק).

    

3. בשל סכסוך שפרץ בין האב לבין הבן ורעייתו, ביקש האב כי השניים יפנו את הנכס ומשסירבו, הגיש תביעה לסילוק יד (תמ"ש 40296-11-22).