פס"ד בתביעת אשה התובעת פירוק שיתוף בדירה המשותפת לה ולבעלה – הנתבע

עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתביעת אשה התובעת פירוק שיתוף בדירה המשותפת לה ולבעלה – הנתבע.

הרקע ותמצית הטענות .

1. התובעת והנתבע נשואים מאז שנת 1990, מנישואיהם נולדו 3 ילדים, 2 ילדים בגירים וקטינה כבת 12 שנה.

2. לצדדים דירת מגורים (להלן: "הדירה").

3. לטענתה של התובעת, הנתבע הרחיב את העסקים שירש מאביו בצורה לא מבוקרת, וחרף הפצרותיה, ובסופו של דבר, לטענתה "..הוא לא הצליח להתמודד עם ניהול מספר חברות במקביל, ולפני כ-9 שנים, החלו עסקיו של הנתבע לקרוס, אחד אחר השני, כאשר הם מותירים את הנתבע בחובות כבדים". בסופו של דבר נכסי הנתבע עוקלו, והנתבע אף נאלץ לפשוט הרגל.

4. לטענתה של התובעת, עקב חובותיו הכבדים של הנתבע, הדירה אינה מתוחזקת היטב והיא במצב גרוע.

5. התובעת הוסיפה, כי היא "..קצה בחיי הנישואין האומללים", והיא מבקשת להפסיק את הניצול העושק שנכפה עליה, לדבריה, היא מבקשת לה ולילדיה שלווה, ומשכך, היא עותרת לפירוק השיתוף בדירה.

6. התובעת ציינה בפני, כי היא הגישה תביעה לבית הדין הרבני, בה עתרה לגירושין, אך עקב תביעת שלום בית של הנתבע, נדחתה תביעתה.

7. הנתבע כפר בהגנתו בטענות התובעת בתביעתה, הוא ציין בהגנתו, כי בנקודת הזמן בה מצויים הצדדים, ובה הינו מצוי עדיין בהליכי הפש"ר (לקראת סיומו), עדיף גם לתובעת עצמה שלא תאוץ לה הדרך ולא תיחפז לדרוש מתן צו פירוק מיידי "שהרי שני הצדדים, כולל התובעת עצמה, עלולים להיות נזוקים נזק לא מבוטל ממתן צו פירוק מיידי".