פס"ד בתביעת אב לזמני שהות עם בנו בן השבע

תביעת אב לזמני שהות עם בנו הקטין בן השבע (יליד X).

ברקע, סכסוך עצים בין ההורים, בעטיו נוצר נתק של שלושה חודשים בין האב לקטין. האב הגיש בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 19338-07-23) בגדרו החלו להתקיים מפגשים עם הקטין במרכז הקשר בX. בהמשך הוגשה התובענה שלפניי.

בראשית הדרך נראה היה, כי מדובר באם המתקשה לאפשר קשר תקין בין האב לבנו. בדיווחי העו"ס מיום 26.12.2023 ומיום 25.1.2024 עלה כי האם אינה משתפת פעולה עם גורמי הרווחה, מתנגדת לשילוב במרכז טיפולי ואף נמנעת להביא את הקטין למפגשים במועדם. ביום 28.1.2024 התרה בית המשפט (במותבו הקודם) באם; בדיון מיום 25.2.2024 נקבעו זמני שהות במתכונת "מעברים" במרכז הקשר ונקבעה סנקציה כספית הדדית בסך של 500 ₪, להבטחת שיתוף פעולה הורי ביישום ההחלטה.

בחודש מאי 2024 התיק נותב אליי.

בהמשך, בהחלטה מיום 10.9.2024, אימצתי את המלצות התסקיר המשלים למעבר ללינה בבית האב, תוך שציינתי כי לצד מסירותה של האם, נראה כי מקצת חששותיה אינם אחוזים במציאות ומתחייב אצלה שינוי שיאפשר לקטין מרחב חף מלחצים לקשר עם אביו.

ביום 30.10.2024, לאחר ביקור בית של עו"ס בבית האב, הוריתי על מעבר לשלב הלינה בבית האב. למרבה הצער, עם המעבר לשלב זה חלו שיבושים. האב הגיע לאסוף את הקטין ביום 8.11.2024 אך המפגש לא יצא אל הפועל, והדבר הוביל לדיון דחוף ביום 18.11.2024, אז נאלצתי לקבוע מנגנון להטלת עיצום כספי משמעותי על האם, בסך 1,500 ₪ לכל הפרה עתידית.

זמן קצר לאחר מכן, בהחלטה מיום 27.11.2024, כתבתי את הדברים הבאים "...ניתן להתרשם כי האב סבור שחיוב בהוצאות או הטלת עיצום כספי היא מטרה לצד המטרה של קיום זמני שהות. ובכן לא כך הדבר. עיצומים כספיים מהווים לכל היותר כלי למימוש זמני השהות והשימוש בהם צריך להיעשות באופן הממקסם את שיתוף הפעולה. זאת ועוד, המשפחה נמצאת בתהליך של ביסוס שגרה, תהליך שכזה מטבע הדברים, אינו חף מקשיים. חשוב לגלות סבלנות ואפילו נדיבות רגשית. הניסיון מלמד כי הדבר משיא את סיכויי התהליך להתגבש מהר ובמינימום משקעים להורים ובמיוחד לבנם הקטין".

כך, בתהליך איטי ותחת פיקוח שיפוטי, החלו להתקיים זמני השהות. בית המשפט נדרש לעיתים קרובות לדון ולהחליט בבקשות שונות כדי לייצר שגרה ולא חסך שבטו מהאם היכן שנדרש (ראו למשל החלטה מיום 30.12.2024).

ככל שחלף הזמן, הלכה והתהפכה המגמה. האם החלה להפנים את השינוי, לאפשר מצדה את המפגשים וניכר היה כי השתדלה (הגם שהדבר דרש ממנה מאמץ) לעמוד בהוראות בית המשפט. מנגד, האב החל להפגין חוסר עקביות, קושי במימוש חובותיו ההוריות ונוקשות המתמקדת באם והתנהלותה, תחת מיקוד בקטין וצרכיו.