פס"ד בתביעות רכוש, מזונות ומדור קטינים

תביעה להחרגת כספים ששולמו "על חשבון ירושה" ממסת נכסים לאיזון משאבים, מחלוקת בנוגע למועד קרע, ותביעה למזונות קטינה (שבינתיים בגרה).

הצדדים וטענותיהם:

1. הצדדים בני זוג לשעבר, נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1999 והתגרשו בג"פ ביום 19.10.20.

    

2. הצדדים הורים לשלושה ילדים משותפים: ה' ילידת 2001, ד' יליד 2003 וא' ילידת 2007. שני הילדים הבגירים הגדולים מתגוררים עם הנתבע והבת א' חולקת זמנה באופן שווה בין בני הוריה.

    

3. עיסוק הצדדים: התובעת בעלת הכשרה בעיצוב גרפי ובעיצוב אתרים ובמהלך החיים המשותפים עבדה התובעת במקומות עבודה שונים לפרקי זמן קצרים, מלווה רוחנית בלידה, מטפלת שיאצו וגם מזכירת החברה שבבעלות הצדדים. משנת 2015 עבדה התובעת במשרד החינוך עד לפרישתה מהעבודה בשל מצב בריאותי, בחודש אוגוסט 2017. לימים התברר כי התובעת חלתה בפיברומיאלגיה. בחודש ינואר 2019 אובחנה התובעת כחולה גם בקרוהן ומיום 1.1.20 הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעלת נכות בשיעור 83% ובדרגת אי כושר בשיעור 100% לצמיתות.

    

   הנתבע היה אחד מבעלי מניות בחברה בשם XX בע"מ ומנהל IT בפניימית "XX'". לאחר סיום עבודתו בפניימית XX, הקים הנתבע "עסק" בתחום בניית אתרים, תחת השם המסחרי XX. ה"עסק" נרשם על שם התובעת. בשנת 2005 הועברה פעילות של "העסק" לחברת "XX" (להלן: "החברה") שהקימו הצדדים. גם החברה סיפקה שירותים בתחום מערכות מחשוב: בניית אתרים ומנגנוני שיווק באינטרנט והנתבע עובד כמנהל החברה עד היום. לאחר אירוע לבבי שעבר הנתבע, הוכר הנתבע על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות. בפני בית המשפט לא הוצגו נתונים לעניין שיעור הנכות/אובדן כושר עבודה.

    

4. מגורי הצדדים והמקרקעין שנרכשו: בשנת 2008 רכשו הצדדים זכות למגרש ביישוב "XXX" ועברו להתגורר בשכירות בישוב. לאחר שהאגודה השיתופית של היישוב נקלעה לקשיים, הצדדים מכרו זכותם למגרש לצד ג' והקונים נטלו על עצמם לשם את התשלום לרמ"י, סך 220,000 ₪ והעתיקו מגוריהם לעיר XX.

    

   ביום 03/01/2020 רכשו הצדדים מגרש לבנייה בעיר XX, כחלק מקבוצת רכישה וביום 09/01/2011 רכשו הצדדים את המגרש הצמוד למגרש זה. הרכישה נעשתה מאחות ומגיסו של הנתבע. הזכויות בשני המגרשים, הידועים כגוש XX חלקה XX (להלן: "המקרקעין") נרשמו על שם הנתבע ועל המקרקעין נבנו שני בתים; בית בו התגוררו הצדדים, להלן: "הבית הגדול" ובית שנבנה להשקעה והושכר לצד ג', להלן: "הבית הקטן".

    

5. ביום 29/11/2019 עזבה התובעת את הבית המשותף וביום 14/01/2020 הגישה תובענה לי"ס;

   בין הצדדים נטושה מחלוקת בנוגע למועד הקרע. התובעת טוענת למועד עזיבת הבית המשותף ולטענת הנתבע מועד הקרע כ-11 חודשים לאחר מכן ביום הגירושין, 19/10/2020 שזהו גם, לטענת הנתבע, המועד בו הפסיקו הצדדים את השיתוף הרכושי.

    

6. נוסף על כך בין הצדדים 3 מחלוקות נוספות, תשלום מזונות הקטינה מאב באמצעות האם, אם לאו וכמה, שווי חברת XX וטענת הנתבע כי יש להחריג ממסת הנכסים לאיזון המשאבים סך 735,000 ₪.

    

   זה המקום לציין כי עד לדיון שהתקיים ביום 24/04/23, ביקש הנתבע להחריג את מרבית נכסי הצדדים, אך במועד הדיון חזר בו הנתבע ממרבית טענותיו והצדדים הצהירו לפרוטוקול כי (ההדגשה שלי): "מוסכם בינינו כי כל הרכוש אשר נצבר על שם הצדדים במהלך החיים המשותפים מיום הנישואין ועד מועד הקרע כפי שייקבע – משותף. המחלוקת בינינו היא בנוגע לסכומים שקיבל הנתבע מאמו, שהנתבע טוען כרגע כי מדובר בסך כולל של 750 אלף ₪ שאינו משותף. ההסכמה הדיונית היא שהכל משותף – זכויות וחובות."

    

7. במהלך ניהול ההליכים, נמכר "הבית הקטן" על פי הסכם מכר מיום 08/07/2022, תמורת 2,600,000 ₪. מכספי התמורה סולקה משכנתא בסך 1,096,000 ₪, הנתבע קיבל על חשבון חלקו מחצית מיתרת התמורה, לפי החלטה מיום 12/05/2022, התובעת קיבלה על חשבון חלקה סך 200,000 ₪ (החלטה מיום 24/04/2023). מהיתרה שולמו תשלומים לפירעון תשלומי משכנתאות שנטלו הצדדים והיתרה נותרה בנאמנות .

    

8. רו"ח שטרנפלד מונה כמומחה בית משפט על מנת לשום את זכויות וחובות הצדדים, לתקופה שמיום הנישואין וביחס לשני מועדי קרע; 29/11/2019, 19/10/2020. עוד הוסמך המומחה ליתן חוות דעתו בנוגע לשווי חברת XX.

    

9. המומחה הגיש חוות דעתו נושאת תאריך 23/08/2023, שתוקנה ביום 31/10/2023 וביום 12/11/2023 וגם חוות דעת משלימה שנוגע למחלוקת נוספות ותיקונים אחרים, ביום 26/03/2024. מסקנות המומחה שם הן, כי לשם איזון משאבים על בסיס שווי הזכויות הנוכחי, אם נקבע המועד הקובע ביום 29/11/2019 על הנתבע לשלם לתובעת סך 86,536 ₪ ואם נקבע המועד הקובע ביום 19/10/2020 על הנתבע לשלם לתובעת סך 9,040 ₪. אשר לשווי חברת XX, נקבע כי שוויה 0 ₪, לשני המועדים.

    

   יוער כי לפי חוות דעת מיום 23/08/2023 היה על הנתבע במועד הקרע הראשון, לשלם לתובעת סך 95,453 ₪ לאיזון המשאבים, אך בתיקון חוות דעת מיום 12/11/2023 הופחת מהסכום לאיזון סך 8,917 ₪. אשר למועד הקרע מאוחר לפי חוות דעת מיום 23/08/2023 היה על הנתבע במועד הקרע השני לשלם לאיזון המשאבים סך 57,715 ₪, אך בתיקון חוות הדעת מיום 31/10/2023 הסכום לאיזון משאבים הופחת לסך 16,400 ₪ ובתיקון נוסף מיום 12/11/2023 נקבע כי יש להפחית מסכום זה סך 7,360 ₪.

    

   נוסף על כך נדרש המומחה לערוך תחשיב שיערוך של חלוקת חובות משותפים ששולמו/נצברו לאחר מועד הקרע, תשלומי משכנתא וביטוח ממועד הקרע ותקבולי שכירות שגבה הנתבע ממועד הקרע עד למכירת הבית הקטן. בעניין זה המומחה הגיש חוות דעת נושאת תאריך 26/03/2024.

    

10. בחוות הדעת צוין כי הנתבע לא המציא את המסמכים המעידים על תשלום חובות נטענים של החברה, כך שלא ברור האם שולמו מכספים משותפים – שאז למעשה "אוזנו" או מכספי הנתבע כטענתו. אשר לשכר דירה שגבה הנתבע לאחר המועד הקובע ועד למכירת הבית הקטן, נכתב שם כי מהמועד הקובע ביום 29/11/2019 גבה נתבע שכ"ד סך 212,375 ₪ ומהמועד הקובע יום 19/10/2020 גבה הנתבע שכ"ד סך 161,695 ₪. הסכומים הם למועד חוות הדעת.

     

11. אשר לתשלומי המשכנתא, בנוגע למרבית התשלומים הצדדים לא המציאו מסמכים בדבר מקור התשלום, היינו מי מהצדדים שילם את התשלומים, למעט סכומים נמוכים ששילם הנתבע או ששולמו מהחשבון המשותף או מחשבון הנאמנות.

     

12. אשר למזונות הקטינה א', ביום 18/03/21 בהעדר תגובת הנתבע נפסק כי הנתבע ישלם, על חשבון מזונות זמניים ומדור הקטינה, סך 1,700 ₪ לחודש. סכום זה הופחת בהחלטה מיום 31/05/2021 לסך 1,400 ₪ לחודש ושני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך החריגות והוצאות הבריאות החריגות של הקטינה לאחר הפחתת מענקים והטבות. עוד נקבע שם כי קִצבאות המוסד לביטוח לאומי המשולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי ישולמו לתובעת. ביום 19/10/2021 נפסקו סכומים זהים כמזונות זמניים ומדור הקטינה. נוכח שינוי נסיבות לכאורי, בהחלטה מיום 09/07/2023 הופחת סכום המזונות הזמניים השוטף לסך 1,000 ₪ לחודש.

     

13. בדיון הבאת הראיות, העידו מטעם התובעת; התובעת, מר ד' א' א' בעלה של התובעת, אחות התובעת גב' מ' א' והוגשו תיק מוצגים ת/1 (כולל מוצג מ/5, העתק צו קיום צוואת אביו המנוח של הנתבע לפי החלטה מיום 05/11/2023), תיק מוצגים ת/3 והסכם שכירות מחודש 2/24 ת/2. מטעם הנתבע העידו; הנתבע, מר נ' ל', מר ל' א' א' עובד חברת XX, אחיותיו של הנתבע גב' ח' ס' גב' ש' ע' וגב' ד' א' והוגשו תיקי מוצגים נ/4, נ/5.

     

    דיון והכרעה – התביעה הרכושית: 

     

14. מועד הקרע; אין מחלוקת בין הצדדים כי בתאריך 19/11/2019, עזבה התובעת את הבית המשותף והצדדים נפרדו פיזית. עם זאת אין מחלוקת גם כי התובעת המשיכה ועשתה שימוש בכרטיס אשראי מהחשבון המשותף עם מסגרת אשראי סך 10,000 ₪ והנתבע המשיך להעביר תשלומים מחשבונו לחשבון התובעת בבנק XX, חשבון במסגרתו נטלו הצדדים הלוואה. תשלומים אלו הופסקו ביום 04/10/2010.

     

15. אלא שלטענת הנתבעת השימוש בכרטיס האשראי נועד למזונותיה ולמזונות הקטינה א' והתשלומים שהועברו מחשבון הנתבע לחשבון התובעת בבנק XX גילמו מחצית מהחזרי ההלוואה – מה שמעיד כי לסברת הנתבע הצדדים הפרידו את השיתוף הרכושי לאחר עזיבתה את הבית המשותף. נטען מטעמה כי הנתבע מבקש לדחות את מועד הקרע על מנת לחייב את התובעת במחצית חובות שיצר בתקופה שממועד עזיבת התובעת את הבית ועד למועד הגירושין. התובעת הפנתה לתחלופת מסרונים בין הצדדים. 

     

    לטענת הנתבע, השימוש בכרטיס האשראי והעברות הכספיות מעידות כי הצדדים המשיכו את השיתוף הרכושי ולראייה, בחודש אוגוסט 2020 הצדדים השתתפו במפגש יעוץ זוגי בבית הרב א' לשם "שלום בית", מה שמעיד כי הפרדת המגורים לא הייתה "סוף פסוק" .

    הנתבע טען כי גרסת התובעת בעניין הכחשתה את המפגש ולאחר מכן את מהותו, מעידה על אי אמינותה בגרסתה והכחיש את הטענה כי השימוש בכרטיס אשראי היה "מזונות שהוסכמו".

     

16. לאחר שבחנתי עמדות וטענות הצדדים אני מקבלת את מועד הקרע כמועד הגירושין. עם זאת וכמפורט להלן, לא כל התחייבויות הנתבע, שנוצרו לאחר מועד עזיבת הבית על ידי הנתבעת, יובאו בחשבון בעת איזון המשאבים. הכל כמפורט להלן;

     

    בהקשר זה אציין כי שני הצדדים לא פרשו בפני בית המשפט את העובדות כהווייתן, שני הצדדים ניסו להתאים את המציאות העובדתית לגרסה אותה רצו להניח בפני בית המשפט ושני הצדדים טענו טענות עובדתיות ביודעם כי אינן נכונות.

     

17. התובעת בתביעתה, טענה כי בחודש אוקטובר 2019 לאחר שהנתבע לקה באירוע לבבי, גמרה בליבה סופית לעזוב את בית הצדדים. נטען כי קדמה למועד זה תקופה בה הצדדים לא קיימו קשר אינטימי לאחר שהבינו כי יחסיהם אינם ניתנים לגישור אך התובעת נותרה בבית לאור מצבו הבריאותי של הנתבע ורצונה לטפל בו ובמשפחה. נטען כי בחודש נובמבר לאחר 2 התקפי זעם של הנתבע החליטה התובעת לעזוב את בית הצדדים סופית. נטען כי כל הרכוש שצברו הצדדים צברו במשותף וכי מימון רכישת המקרקעין והבניה נעשה מכספים משותפים.

     

18. הנתבע בכתב הגנתו טען כי הצדדים חייו בהפרדה רכושית והנתבע רכש לבדו את המקרקעין מכספי ירושת אביו ומימן את הבניה מכספו בלבד ומהחזרי משכנתא מכספו. עוד טען כי החברה היא בבעלותו בלבד וכי התובעת לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בנוגע לנכסים אלו. כפי שצוין לעיל הנתבע חזר בו מטענות אלו וייחד טענותיו לסך 750,000 ₪ בלבד.

     

19. על הצדדים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973 ולפי סעיף 5(א) לחוק הנ"ל עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, להוציא נכסים שהוחרגו שם; בתיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון, התשס"ט-2008, הוסמך בית המשפט להקדים את המועד לאיזון המשאבים ממועד פקיעת הנישואין, בהתקיים אחד התנאים שבסעיף 5א' (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. ראו: דברי ההסבר להצעת החוק (תיקון מס' 4-הקדמת המועד לאיזון המשאבים) הצעות חוק הכנסת 163, כ"ג בתמוז התשט"ז, 9.7.2007.

     

20. בענייננו רלוונטית החלופה הקבועה בסעיף 5א((א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973, "קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של 9 חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה...". חלופה זו בוחנת את "טיב הקשר" תחת המבחן של מועד פקיעת הנישואין.

21. בפסקי הדין גבשו מספר כללים להפעלת מבחן טיב הקשר, תמצית הדברים הוא קיומן של נסיבות שיש בהן להצביע, באופן ברור, כי הקרע בין ב.ני הזוג אינו ניתן לאיחוי ואין תקומה למערכת הזוגית של הצדדים. התקיימה "שבירת כלים מוחלטת" ראו תלה"מ 7651-07-23 ח.מ. נ' א.מ. סעיפים 7-9 לפסה"ד מיום 29/10/2024. בעמ"ש (חי') 23541-01-17 פלונית נ' פלוני, סעיף 23 לפסה"ד מיום 9.8.17 נאמר כי קרע בין בני זוג שאינו ניתן לאיחוי יכול לבוא לביטוי בשלושה מישורים עיקריים:

     

    קרע פיזי – הפרדת מגורים פיזית ונקיטה בהליכים משפטיים;

    קרע כלכלי – הפסקת ניהול משק בית משותף;

    קרע זוגי – הפרת נאמנות, אלימות, תלונה במשטרה וכיוצ"ב.

    עוד נאמר שם כי לבית המשפט שיקול דעת, כל מקרה לנסיבותיו.

     

22. בעניינינו טוענת התובעת לקיומו של קרע שאינו ניתן לאיחוי בכל המישורים ואילו הנתבע טוען כי למעט עזיבת הבית פיזית על ידי התובעת, לא התקיים קרע כלכלי ולא קרע זוגי ברור חד משמעי.

     

23. אין מחלוקת כי ממועד עזיבת התובעת את בית הצדדים, הצדדים נפרדו פיזית ואין מחלוקת כי כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 14/01/2020, הגישה התובעת תובענה לי"ס. מעדות אחות התובעת עלה כי ברקע, טענת התובעת כי הנתבע איים עליה בעת ששהה בבית החולים. ראו עדות אחות התובעת גב' מ' א' בעמוד 10 שורות 23-24. תיאור הדברים על ידי התובעת לאחותה, "בזמן אמת" וכאשר הנתבע כלל אינו שוהה בבית אלא מאושפז, כך שלכאורה לא הייתה מניעה כי תמשיך להתגורר בבית, למצער עד שחרורו מבית החולים, מלמד כי התובעת גילתה דעתה כי הקרע הזוגי אינו ניתן לאיחוי. נוסף על כך במסרון התובעת לנתבע מחודש אוגוסט 2020, מוצג ט לתיק מוצגי הנתבע נ/4, כותבת התובעת לנתבע מסרון:

     

    "למה קיצצת את ה10000 בחצי?? לא אוכל פחות מזה

    ועוד לא קניתי מקרר מוכנת כביסה מיטות ארונות

    אין לך מושג באיזה צמצום אנחנו חיות כאן".

     

24. אמנם רכישת ריהוט יכול שתעיד על קרע שאינו ניתן לאיחוי, גם אם ציפה, קיווה או מעוניין היה הנתבע בשלום בית, אלא שטענת הנתבע כי בפן הכלכלי לא התקיים קרע עד לחודש אוגוסט 2020, שזהו גם מועד המסרון בעניין הריהוט, מקובלת עלי.

     

25. מהמסרונים שהוחלפו בין הצדדים, בפרט הבקשות הכלכליות של התובעת מאת הנתבע, וההעברות הכספיות בפועל שהעביר הנתבע לתובעת, מעלה כי במישור הכלכלי לא חל שינוי מהותי בהתנהלות הצדדים; הנתבע המשיך להעביר כספים לחשבון על שם התובעת בבנק XX, ראו מוצג ג' למוצגי הנתבע נ/4 ועדות הנתבע בעמוד 19 שורות 13-15.

    עוד העביר הנתבע כ-10,000 ₪ לחודש באמצעות כרטיס אשראי לצרכים שונים של התובעת, ועוד, וזה העיקר, התובעת עצמה ראתה בנתבע כאחראי לכלכלתה המלאה, לכלכלת הקטינה במלאה ולתשלום כל החובות וצרכיהן, לרבות שכר לימוד של התובעת עצמה. ראו מוצג מ/2 לתיק מוצגי התובעת ת/1. שם כותבת התובעת לנתבע, בין היתר (ההדגשות שלי) במסרון מיום 10/08/2020:

     

    "2350 שח שכד

    1200 הלוואות

    500 חשמל

    750 תרופות

    הגענו לכמעט 5000

    ועכשיו

    אוכל......

    דלק......

    לימודים בערך 1000 לחודש

    סיגריות וטבק....

    ביגוד והנעלה.....

    רב קו.....

    טיפולים קבועים שלי....

    טיפול פסיכולוג לילדים...

    ועוד הוצאות לתיקון רכב למשל וכדומה

    זה בהכי מינימלי כשאני בטוחה ששכחתי

    דברים שהם הוצאות קבועות".

     

    מה שמעיד כי התובעת ראתה בנתבע כמי שעליו לממן את כל צרכי חייה וצרכי הקטינה.

    ובהמשך באותו יום כותבת גם (ההדגשות שלי):

    "הזמנתי מעט עופות

    תוכל לשלם לב' ש'?"

     

    למרות שהנתבע משלם מזונות.

    וראו גם מסרון גם מיום 03/09/2020 (ההדגשות שלי):

    "יכול לשם את הטסט?

    ל' הציע לעזור ולשלם בפועל

    אם לא ישלם המשמעות שהילדים שלך

    נוסעים ברכב ללא טסט"

     

    ובהמשך באותו יום:

    "אני צריכה גם שכ"ד וכו

    ביטלת את הכרטיס היום.

    תעביר בבקשה גם מזונות"

     

26. מסרונים אלו מעידים שהתשלומים שהעביר הנתבע לא היו רק עבור מזונות – ואילו המסרונים שנשלחו על ידי התובעת לנתבע, בחודש ספטמבר 2020 מעידים על השינוי בהתנהלות הכלכלית. משמעות הדבר כי ההתנהלות בזמן אמת תומכת בגרסת הנתבע כי הקרע הכלכלי חל מאוחר ממועד עזיבת התובעת את הבית בו התגוררו הצדדים – לאחר המפגש אצל הרב א', 24/08/2020. ראו לדוגמא מסרון מיום 14/09/2020:

     

    "היי ד'

    אני מבינה שהחלטת להפסיק את השימוש

    בכרטיס אשראי שלי ולהגביל את החשבון

    ולעשות העברה חודשית עבור מזונות ומגורים

    לבנק שלי סך 6,000 ₪ מדי חודש

    ...

    שהבטחת שתסגור אותם עם המשכנתא האחרונה !

    ...

    בעקבות ביטול הכרטיס שלי התבטלו הוראות

    קבע לכביש 6 ולמנהרות הכרמל (שכבר

    עשיתי נסיעות..)

    ובזה חייבים גם מהר לטפל אחרת זה קנסות

    מטורפים ואין לי את האפשרות הכלכלית

    והנפשית להתמודד עם כל זה

    ...

    כמו כן אבקש תשובות:

    1. העברה לבנק שלי מזונות ומגורים בראשון

    לחודש

    2. הלוואת XX

    הלוואה XX-אישור שירד מאוצר

    3. ענייני מנהרות הכרמל וכביש 6

    סה"כ התחייבויות בסך של כ 11,500 ₪ מדי

    חודש..."

     

    אוסיף בהקשר זה כי הנתבע טען שבחודש באוגוסט 2020 (24/08/2020) הצדדים נפגשו למפגש ייעוץ זוגי אצל הרב א' למען שלום בית והתובעת הכחישה את המפגש. בפועל, בחקירתה, לאחר שעומתה התובעת עם מסרון נ/7, שנשלח על ידה לשם תאום המפגש אצל הרב א', "נאלצה" התובעת לאשר כי המפגש התקיים. ראו עמוד 49 החל משורה 21. אמנם, בד בבד, ולאחר שניסתה לחמוק ממענה, הועלתה על ידי התובעת הטענה כי המפגש נועד לאפשר הליך גירושין מהיר מאחר והנתבע היה "סרבן גט", אך מדובר בגרסה כבושה, שכאמור הועלתה רק לאחר שהתובעת נאלצה להודות כי המפגש התקיים.

     

    יש להוסיף כי בפועל, רק לאחר מפגש זה, שהתקיים ביום 24/08/2020, הנתבע ביטל את כרטיס האשראי שהחזיקה התובעת לשימושה מחשבון הבנק שהיה על שם הנתבע.

     

    לא זו אף זו אלא שגם אם הייתה נכונה גרסת התובעת כי המפגש אצל הרב א' נועד לקדם את הגירושין, והדבר נתמך בעובדה כי לאחר מפגש זה – אכן זורז הליך הגירושין (ראו סעיף 86 לסיכומי הנתבע), לאור ההתנהלות הכלכלית הדעת נותנת, כי מצדו של הנתבע, עד מועד זה, סבור היה הנתבע כי יחסי הצדדים ניתנים לשיקום. לראיה כאמור ביטול כרטיס האשראי לאחר המפגש. ראו עדות התובעת התומכת בגרסת הנתבע כי נעשה ניסיון לשלום בית בסיוע הרב ואשתו, בעמוד 51 שורות 1-17, יחד עם עדות הנתבע בעמוד 23 החל משורה 30.

     

    למעשה עד אותו מועד, המפגש אצל הרב א', התובעת עשתה שימוש בלעדי בהכנסותיה אך ראתה בהכנסות הנתבע כהכנסות משותפות שיש לעשות בהן שימוש לתשלום חובות משותפים וכל צרכיה, לרבות למשל שכר לימוד, טיפולים שונים, תשלומי אגרות כביש ועוד.

27. לפיכך, אני מקבלת את טענת הנתבע כי מועד הקרע הוא מועד הגירושין. עם זאת, נוכח כי הנתבע ביטל את כרטיס האשראי שהיה בחזקת התובעת, וזאת לאחר המפגש אצל הרב א', כך שבמועד זה למעשה הופסק השיתוף הכלכלי, יש להחריג ממסת הנכסים לאיזור את ההתחייבויות שנטל הנתבע לאחר מועד המפגש, היינו לאחר 24/08/2020.

     

    לשם כך על הנתבע להמציא למומחה את המסמכים הנוגעים להקמת הלוואה שנטל הנתבע (ולא החברה) מבנק XX ושתי הלוואות שנטל הנתבע מXX. הלוואות אלו נוספו להתחייבויות הצדדים לאחר מעוד עזיבת התובעת את הבית. ראו חוות דעת שטרנפלד מיום 26/03/2024.

     

28. בשולי הדברים אעיר כי מותב זה התלבט האם לקבוע את מועד הקרע ליום 31/08/2020, היינו סמוך לאחר המפגש אצל הרב א', אך, מאחר וכבר נערכו חוות דעת והצדדים לא טענות למועד זה, הורתי כפי שהורתי.

     

29. המחלוקת בעניין סך 735,000 ₪, שהנתבע טוען יש להחריג ממסת הנכסים לאיזון המשאבים;

    סכום זה מורכב משני רכיבים:

     

    סך 275,000 ₪ שנטען כי אימו של הנתבע העבירה לנתבע "על חשבון" חלקו בעיזבון אביו וכי עליו להשיב לאחיותיו, את חלקן מכספים אלו, מחלקו בעיזבון האם תדבל"א.

    סך 460,000 ₪ שנטען כי מהווה תמורת דירת עזבון אביו של הנתבע ושהעבירה אימו של הנתבע, גם זאת, "על חשבון" חלקו בעיזבון אביו וכי עליו להשיב לאחיותיו, את חלקן מכספים אלו, מחלקו בעיזבון האם תדבל"א.

     

30. יוער כי בתחילת ההליך טען הנתבע כי מדובר בכל הכספים ששימשו למימון רכישה ובניית המקרקעין ועל כן אין המקרקעין משותפים, בהמשך העמיד טענתו על סך 750,000 ₪ ובסיכומיו העמיד את הסכום שבמחלוקת על סך 735,000 ₪.

     

31. גרסתו של הנתבע אשר לגובה הסכומים שקיבל ומועדם לא הייתה קוהרנטית.

     

32. בכתב ההגנה טען הנתבע כי הצדדים שמרו על הפרדה רכושית, כי "המגרשים נרכש(ו) מכספי ירושה נפרדים של הנתבע וכי אחיותיו של הנתבע ויתרו על חלקן בירושת אביו עבורו. עוד נטען כי החזרי הלוואת המשכנתא שולמו מכספי הנתבע, והיה ברור לתובעת כי המקרקעין הם רכושו הנפרד של הנתבע. ראו, בין היתר, סעיף 60 לכתב ההגנה.

     

    בתצהיר הנתבע, שהוגש ביום 07/01/2022 לפי החלטה מיום 19/10/2021, הצהיר הנתבע כי לאחר פטירת אביו החליטה אימו לחלק את כספי העיזבון בין הנתבע ובין אחיותיו. נטען כי הנתבע קיבל במספר פעימות "לא זכור" סך 225,000 ₪ עבור חלקו וחלקה של אחותו גב' ש' וכי יהיה על הנתבע להשיב לאחות גב' ש' את חלקה מתמורת ירושתו העתידית מעיזבון אימו תבדל"א, על חשבון זכויות בדירתה ברחוב XX. בהמשך נטען כי האם העבירה לנתבע עוד סך 480,000 ₪ מכספי ירושת אביו.

     

    עוד הצהיר שם הנתבע כי שילם את הסך 225,000 ₪ לאגודה שיתופית "XX", 50,000 ₪ למנהל מקרקעי ישראל עבור זכות קדימה סך 50,000 ₪ ותשלום נוסף למנהל סך 220,000 ₪ לשם רכישת המגרש בישוב "XXX". לאחר שהזכות למגרש ביישוב XXX נמכרה לצד ג', התקבל תמורתה סך 220,000 ₪ (בפועל התברר כי הקונים שילמו למנהל מקרקעי ישראל ולא הצדדים כפי שהצהיר הנתבע) וירדו לטמיון התשלומים לאגודה השיתופית, 50,000 ₪ ועבור זכות הקדימה, 50,000 ₪. בהמשך תצהירו הצהיר הנתבע כי את המקרקעין רכש מכספיו הפרטיים שפורטו, ומכספי הלוואת משכנתא שההחזרים עבורה שולמו מכספו הפרטי.

     

    בסיכומיו טען הנתבע לסכומים אחרים, כמפורט לעיל סך 275,000 ₪ + סך 460,000 ₪. ושינה גרסתו אשר למהות כספים אלו כשטען כי אין אלו כספי ירושה שכוללים את חלקו וחלקה של אחותו גב' ש', אלא כספים "על חשבון" ירושה שטרם התקבלה. עוד הוסיף לגרסה זו את הטענה כי עליו להשיב לאחיותיו את חלקן מכספים אלו.

     

33. זה המקום לציין כי ממוצג נ/1 ועדות הצדדים ועדיהם, אין מחלוקת כי אם הנתבע העבירה לחשבון הנתבע סכומים כדלקמן:

    סך 40,000 ₪ ביום 19/03/2010;

    סך 385,000 ₪ ביום 21/04/2010.

    סה"כ סך 425,000 ₪

     

34. התובעת אישרה קבלת סכומים אלו מאם הנתבע, ראו סעיף 16 לתצהירה שהוגש ביום 13/12/20021 לפי החלטה מיום 19/10/2021. עוד ראו עדותו בעמוד 39 שורות 17-38, שם אישרה תשלומים אלו והוסיפה כי "...על גברת ר' ע', השם ישמור אותה. שהיא כן העבירה לנו כל הזמן כספים, אני אומרת את זה בפירוש, בפה מלא". אך בנוגע להעברות עצמן התחמקה ממתן מענה ועדותה הייתה פתלתלה ומתחמקת. ראו עדותה שם בעמוד 39 וגם עמוד 40 שורות 1 ואילך ועוד.

     

    ראו גם עמוד 55 שורה 37 ואילך:

     

    "ש:... את כותבת לבית המשפט שלטענתך אמא של ד' העבירה כסף, 385,000 ועוד 40,000, ובעזרת הכסף הזה קניתם את המגרש. את רואה את זה?

    ת: כן.

    ש: או-קיי. כלומר, מה שקרה זה שאמא של ד' העבירה כסף, לטענתנו, עוד הרבה כספים, כמו שאמרת, שהיא תמכה והעבירה, שרואים אותם בדפי החשבון, אבל את מציינת רק את ה-385 וה-40, והכספים הללו שימשו לקניית מגרש שנקנה, שנרשם, סליחה, על שמו של ד' בלבד. אני חוזר ואומר לך שגם לשיטתך את הבנת שהכספים הנפרדים הללו מממנים נכס נפרד, אלה כספים חיצוניים, שמגיעים מבחוץ ולכן הנכס נרשם על שמו של ד' בלבד.

    ת: והשאלה?

    ש: אני שואל, האם זה מה שאת הבנת?

    ת: לא, זה לא מה שהבנתי.

    ש: מה הבנת?

    ...

    ת: כמו שכתוב בתצהיר, אני, אני הולכת עם התצהיר, סך של 800, 385,000 וחודש לפני 40,000, ככל הנראה היא העבירה את ה-420,000 האלו לחשבון. עם הכסף הנ"ל, למיטב זכרוני, ואני לא יכולה לומר בוודאות האם היא העבירה לחשבוננו ואז קנינו או האם העבירה ישר לבת שלה ושילמה לה, אני לא יודעת את זה לומר, או-קיי? אני רוצה לדייק. אבל השתמשנו בכסף שהיא, אני מניחה שגם עשינו סופר עם הכסף הזה, ולא רק את חלקה, את החלקה. אני מניחה, כן

    "ת: או-קיי, אז כפי שהתחלתי את הפרוטוקול, את החקירה מתחילתה, כל המידע שלי מבוסס על דברים שהנתבע אמר לי. מה שהוא אמר לי, בזמנו האמנתי כאילו זה דברי אלוקים חיים. היום, ומזל שעשיתי הסתייגות, מאחר והקנייה של החלקה של גברת ס', אחותו, הייתה בינואר 20', בינואר, ינואר 2011, 2011, או-קיי? שזה בערך, לא יודעת, כמה חודשים, חודשיים לפני, נכון? לא, זה שנה אחרי בעצם, קנינו רק את המגרש מס'. אז אני לא יודעת לומר לך מה בדיוק עשינו עם הכסף הזה, האם קנינו, שמרנו אותו שנה וקנינו אותו אחרי שנה, את המגרש, האם אכלנו את הכסף, האם הוא מינף אותו עוד פעם, אני לא יודעת לומר בוודאות, אני מצטערת"

     

     

35. עדות התובעת בעניין אי ידיעת הפרטים בנוגע להעברות כספיות נוספות מאם הנתבע או השימוש בכספים אלו, לא הותירה רושם מהיימן ולמעשה הרושם היה שהתובעת אינם מעידה את האמת ומתחמקת ממתן מענה. כך גם טענתה ועדותה כי המקרקעין נרכשו רק מכספי הלוואות ולא מכספים שהתקבלו מאם הנתבע. ראו למשל עמוד 25 שורות 33-36.

     

36. לא ניתן היה להשתחרר מהרושם שהתובעת ידעה היטב כי הנתבע מחויב להשיב כספים לאחיותיו וכי מימון רכישת המגרשים נעשה על חשבון כספי ירושתו, כטענתו. מה גם שרישום המקרקעין על שם הנתבע בלבד תומך בגרסתו, אלא שלעניין גובה הסכומים לא ניתן לקבל את כל טענות הנתבע.

     

37. מהעדויות עלה כי לאביו ז"ל של הנתבע, בת מנישואין קודמים ו-4 ילדים נוספים מנישואיו לאם הנתבע. האב השאיר אחריו צוואה הדדית עם האם, וניתן צו לקיומה. מוצג מ/5. על פי הוראות הצוואה האם יורשת את עזבון האב ולאחר פטירתה, מחולק העיזבון בין כל ילדי האב (כאמור 4 הם ילדי האם תבדל"א. עוד עלה מהעדויות כי האם החליטה לחלק את סכומי המזומן שהיו בעיזבון האב, כ-800,000 ₪ עוד בחיים, ורק לילדיה. ראו עדות האחות עמוד 86 שורות 23-26.

     

38. אשר לסכומים, אחות הנתבע, הגב' ש' ע' העידה כי כל אחד מילדי האם תבדל"א קיבל חלק מכספי המזומן שהותיר האב המנוח, והנתבע קיבל סך 225,000 ₪. הכולל תשלומים על חשבון חלק מחלקן של 2 מאחיותיו, גב' ד' וגב' ח' וגם קיבל, את תמורת מכירת דירת העיזבון סך 460,000 ₪ . ראו עמוד 76 שורות 1-27 ועמוד 80 שורות 20-27 . עוד העידה כי הכספים הועברו לנתבע על מנת לסייע ברכישת המקרקעין. עדות דומה נתנה אחות הנתבע גב' ד' ע' א'. ראו עמוד 82 שורות 10-22.

     

    האחות ד', שהייתה שותפה בחשבון האם וביצעה את העברות העידה כי נהלה רישום בנוגע להעברות הכספים ופרטה נוסף על העברות אלו גם סך 10,000 ₪, 15,000 ₪ בינואר 2010. ראו עמוד 84 שורות 17-27, ובעמוד 85 שורות 14-31, גם 5,000 ₪, וגם 50,000 ₪ ביום 01/04/2011.

     

    בחקירתו, הפנה הנתבע להעברות נוספות ואחרות כלל לא ידע להסביר, אך כך או כך, לא ידע להצביע על העברות שבוצעו על ידי אימו. ראו עמוד 6 החל משורה 25 ואילך.

     

    הנתבע העיד כי "החלטתי שאני נכנס לעסקה הזו, על סמך כספים שאימא העבירה לי, הכספים האלה הועברו בשלבים, במנות, כפי שצויין, גם ע"י האחיות שלי, וגם על ידי, בכדי לרכוש את הקרקעות האלה". ראו עמוד 8 שורות 28-32. עדותו זו סותרת את גרסתו כי התשלומים לרכישת זכות למגרש ב"XX" הייתה גם מכספי "ירושה". ראו גם עדותו בעמוד 10 שורות 24-27 "הכספיים האלה היו ייעודיים לטובת העניין"...", היינו רכישת המגרשים בXXX ולא זכות למגרש XX. על כן אני דוחה טענת הנתבע כי התמורה מהזכות למגרש בישוב XXX" היא כספו ולא תמורה משותפת. הנתבע העיד כי קיבל מאימו, סך 275,000 ₪ ואת תמורת הדירה XXX, סך 460,000 ₪, חלקו על חשבון סך 275,000 ₪ עבור חלקה של אחותו העדה ש' ע', סה"כ 735,000 ₪. ראו עמוד 90 שורה 34 ואילך. אלא שעדותו זו אינה תואמת את הסכומים עליהם העידו אחיותיו.

     

    יצוין כי אין להפחית מסכום זה את הסך 100,000 ₪ שהנתבע טען כי הצדדים הפסידו מעסקת "XX" הואיל ובפועל הרכישה והתשלומים שם נעשו בשנת 2008 והתשלומים שניתן לקבוע כי התקבלו מאם הנתבע הם במועד המאוחר לכך. עם זאת יש בגרסתו זו של הנתבע להחליש טענותיו וזאת נוסף על השינוי בגרסאות כפי שפורט לעיל.

     

39. נוסף על כך, אני דוחה גם טענות הנתבע כי החזרי הלוואת המשכנתא נעשו מכספו הפרטי – הנתבע לא פירט ולא הציג אסמכתאות להוכחת תשלומים אלו ולא פירט הנדרש לשם בחינת טענתו זו. למעלה מכך, מעת שהסכימו הצדדים כי המקרקעין הם משותפים וכל הרכוש שנצבר הוא משותף וכך גם החובות, הרי שהלוואות המשכנתא משותפות וכך גם ההחזרים עליהן.

     

40. סיכומם של דברים, דווקא עדויות אחיות הנתבע הותירו רושם מהיימן. ועל כן יש להוסיף להעברות שפורטו לעיל סכומים שעלו בעדותן, סה"כ 80,000 ₪ כמפורט בסעיף 29 לעיל.

     

41. אשר למהות העברות, התובעת לא הכחישה כי מדובר בכספים שעל הנתבע להשיב לאחיותיו או כי הללו כספי ירושה ועל כן המגרשים נרשמו על שם הנתבע. התובעת "טמנה ראשה בחול" וטענה כי אינה יודעת, אינה מעורה, אינה מבינה, אינה זוכרת. גרסה נגדית לא הוצגה מטעמה. יתר על כן, וכי שציינתי לעיל, הרושם היה שהתובעת משיבה באופן מתחמק ופתלתל ולא ניתן היה לתת אמון בעדותה. ראו למשל עמוד 26 שורות 33-39, עמוד 27 שורות 1-5, ועוד. השווה עם עדותה בעמוד 29 שורות 35-39, עמוד 30 שורות 1-12. תחלופת המסרונים, כפי שצוטטה לעיל מעידה כי התובעת ידעה לכלכל מעשיה הכלכליים, ידעה הוצאותיה וחובות והתחייבויות – וזאת בניגוד למצג שביקשה להציג בעת עדותה.

     

    מנגד, גרסתו של התובע כי הכוונה היה להחריג את הכספים ממסת הנכסים לאיזון, נתמכה ברישום המקרקעין על שם הנתבע בלבד, ועדותן המהימנה של אחיותיו, כי הכספים הועברו "על חשבון ירושה".

     

42. על כן, נפסק כי מתוך מסת הנכסים לאיזון משאבים, יש להחריג לזכות הנתבע סך 505,000 ₪ (40,000 ₪ + 385,000 ₪ + 80,000 ₪). מאחר שהכספים שימשו לרכישת המקרקעין ושווי המקרקעין עלה, הסכום יהא צמוד מדד ממועד הקרע.

     

43. שני הצדדים עתרו לאמץ את חוות דעת המומחה רו"ח שטרנפלד.

    דא עקא, שלמרות עתירות אלו, הרי שבפועל הנתבע מתכחש לחלקים מחוות הדעת. בסיכומיו טען הנתבע כי שילם מחצית מרבית החובות ולכן ביתרות החוב יש לחייב את התובעת בלבד. לא ניתן לקבל טענה זו, מדובר בחובות משותפים שיש לאזנם כפי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, על דרך איזון משאבים ולא "בעין", כבקשת הנתבע, שאין לה בסיס.

     

    מעבר לכך, הנתבע העלה טענות חדשות, שחורגות מהפלוגתות שהוסכמו; בין היתר נטען כי יש לחייב את התובעת בחוב לבנק XX – אלא שזהו חוב החברה שערב לו הנתבע; משכך, הרי שחיוב זה הובא בחשבון בעת קביעת שווי החברה וככול שהנתבע ערב להתחייבות זו, לבדו, לצרכי החברה, אין התובעת חבה בהתחייבות כלפי הבנק אלא בחיוב יחד ולחוד מתוך הערבות האישית אם ישלם הנתבע תשלומים לבנק. ראו בהקשר זה ההחלטה שניתנה ביום 31/01/2024 וגם חוות דעת המומחה מיום 26/03/2024, סעיף 1.4.

     

    אשר לחובות לבנק XX ולבנק XX, אלו חובות משותפים כפי המפורט בחוות דעת המומחה במסגרת איזון המשאבים. העובדה כי הנתבע הסדיר חלק מהחוב, אינה מטילה חבות עצמאית על התובעת, החיוב הוא יחד ולחוד ונלקח בחשבון בעת איזון המשאבים. כך גם בנוגע לחובות לכרטיסי אשראי. זה המקום לציין כי בהחלטה מיום 31/01/2024 הדברים נקבעו וגם הועברו תשלומים מחלקה של התובעת בחשבון הנאמנות לסילוק מחצית מהחוב.

     

    טענות הנתבע בנוגע להלוואות למימון כלי הרכב, קצבאות ופיצויים נטענו בדרך אגב בבקשת ביניים בלבד והועלו באופן מפורט לראשונה בסיכומים. הטענות נטענו בכלליות ובסתמיות ועל כן נדחות. כך גם בנוגע לסכומים שהנתבע השקיע בחברה לאחר מועד הקרע - אין מדובר בחוב משותף ולא ברור הבסיס לבקש לחייב התובעת ברכיב זה. גם טענות הנתבע בנוגע לפיצויים וקצבאות לאחר מועד הקרע, נטענו לראשונה בסיכומים ומשהנתבע הוא שעתר לדחות את מועד הקרע מאוחר למועד עזיבת התובעת את בית הצדדים, הרי שיש גם לגופם של טענות לדחותן.

     

    אני דוחה גם טענות הנתבע כי על התובעת לשאת ביתרת החובות שכן סירבה להקפאת המשכנתא או תשלומים לנושים. הנתבע לא הוכיח כי פעל להקטין התחייבויות אלו, גם לא לאחר ששוחררו לידיו כספים על חשבון חלקו והנתבע הוא שגבה את דמי השכירות עד למכירת הבית הקטן.

     

    אשר לתשלום לתיווך, על התובעת לשלם לנתבע מחצית מדמי התיווך ששילם, כנגד קבלה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום המלא ועד לקיזוז במסגרת איזון המשאבים.

     

     

44. לאור האמור לעיל, אני מורה על קבלת חוות דעת מומחה מעודכנת לפיה:

     

    • מועד הקרע הוא יום הגירושין;

    • יוחרג סך 505,000 ₪ צמוד מדד מיום הקרע;

    • יוחרגו התחייבויות הנתבע שניטלו לאחר יום 24/08/2020;

    • יקוזז התשלום שקיבל הנתבע לפי החלטה מיום 12/05/2022, צמוד מדד;

    • יקוזז התשלום שקיבלה התובעת לפי החלטה מיום 24/04/2023, צמוד מדד;

    • תערך התחשבנות בנוגע לתשלומים בפועל של חובות משותפים לאחר מועד הקרע ועד למועד חוות הדעת, לרבות משכנתאות ותשלומים עבור ביטוח המקרקעין; בהתחשבנות זו יש להביא בחשבון גם את התשלומים ששולמו על פי החלטה מיום 31/01/2024;

    • הנתבעת תחויב במחצית מדמי התיווך בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הקיזוז הנ"ל;

    • הנתבע יחויב במחצית מדמי השכירות שגבה מהבית הקטין לאחר מועד הקרע.

       

45. חוות הדעת המעודכנת תוגש בתוך 45 יום מהיום.

     

46. אשר לבית הגדול, בהסכמת הצדדים מוצהר כי התובעת היא בעלים במשותף עם הנתבע בזכויות בבית הגדול. בתוך 30 יום לאחר שתתקבל חוות הדעת המעודכנת, רשאי כל צד להודיע לצד שכנגד כי הוא רוכש את חלקו של האחר בבית הגדול. במקרה ששני הצדדים יבקשו לרכוש את זכויות האחר, תערך ביניהם התמחרות. אם לא יבקש מי מהצדדים לרכוש חלקו של האחר, הבית הגדול יוצא למכירה לצד ג' מרבה במחיר באמצעות מינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים.

     

47. התנהלות שני הצדדים במהלך ניהול ההליך, לרבות שינוי גרסאות, אי העברת מסמכים למומחה שמונה, וגם העלאת טענת חדשות בסיכומים וצירוף מסמך לסיכומים ללא רשות בית המשפט, יילקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות.

     

    תביעת המזונות

     

48. אמנם במועד זה הקטינה בת 18 שנים, אך התביעה הוגשה בעת שהקטינה הייתה בת כ-14 שנים, ברקע, עומדת המחלוקת הכלכליות והעדרם של מסמכים שהביאו להתארכות ההליך.

     

49. בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו.

     

50. הצדדים יהודים, על כן, המקור לחיוב במזונות הקטינים הוא בדין העברי. הקטינה ילידת 31/01/2007 ועל כן מזונותיה הם מדין צדקה והנטל מתחלק בין ההורים לפי יחס יכולתם הכלכלית. ראו ע"א 166/66 גודלמן נ' גולדמן פד"י כ (2) 533, 536, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449, 457.

     

51. לשם הכרעה בתביעת מזונות הקטינה שגילה מעל גיל 6 שנים, יש לקבוע מה הם צרכי הקטינים, מה היא יכולת הוריהם ומהו יחס ההכנסות בין ההורים. עוד יש לבחון את זמני השהות, חלוקת האחריות ההורית בין ההורים ושאר נסיבות העניין. אין מדובר בנוסחה מתמטית. ראו עמ"ש 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.03.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט וגם עמ"ש (חיפה) 4208-01-19 ד' ב' נ' א' א' ב' מיום 21.7.19.

     

52. שני הצדדים לא הוכיחו את צרכי הקטינה.

53. בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום סך 4,000 ₪ עבור מזונות ומדור הקטינה. סכום זה מורכב מרכיבים כדלקמן: כלכלה סך 1,000 ₪, קוסמטיקה והיגיינה סך 200 ₪, בגין מדור סך 1,000 ₪, חינוך סך 500 ₪, נסיעות סך 300 ₪, ביגוד והנעלה סך 300 ₪, שונות סך 700 ₪. עוד עתרה התובעת לחייב הנתבע במחצית הוצאות החינוך והוצאות הבריאות החריגות של הקטינה וכן טיפולים נפשיים ורגשיים החל מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. בסיכומיה עתרה התובעת לתשלום סך 1,900 ₪ בגין מזונות הקטינה וסך 2,100 ₪ לחודש מדור הקטינה

     

    להוכחת צרכי הקטינה צירפה התובעת אסמכתאות (נספח 3 לתיק המוצגים מטעם התובעת) לתשלום בביט עליהן צוין אל "א' אהובתי". בחלק מהאסמכתאות לא ברור בגין מה הוצאו התשלומים והאם אכן המדובר בהוצאות שהוצאו בגין צרכי הקטינה ומי שילם הוצאות אלו. גם מפירוט כרטיס האשראי שצורף לתיק המוצגים (נספח 5) לא ניתן לדלות האם הרכישות שבוצעו בו הם לצרכי הקטינה. יתר על כן, חלק מהאסמכתאות צורפו בכפל. משמעות הדבר כי התובעת לא הוכיחה את צרכי הקטינה.

     

54. הנתבע הפנה לאסמכתאות חלקיות בלבד ולא הביא בפני בית המשפט פירוט מלא של צרכי הקטינה. כך למשל צרף תשלום רב קו שלא ברור אם נועד לקטינה או קבלות בגין רכישות מ- SHEIN הממוענות לקטינה. בסיכומיו טען כי מאחר ותובעת העידה כי הקטינה מפרנסת את עצמה מעבודתה, אין צורך במזונות שכן הללו יועדו למותרות.

     

55. תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. בהעדר הוכחות, הסכום נתון לשיקול דעת שיפוטי. ראו ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח (3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69, ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822, 825.

     

56. צרכי סף מינימליים לקטין הוערכו בפסה"ד בסך 1,400-1,700 ₪ לחודש כולל אחזקת מדור, לא כולל מדור. ראו עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני מיום 09.10.2017; עמ"ש 44496-10-20 א.נ' ב. מיום 11.8.20. סכומים אלו נקבעו לאחר שנלקחו בחשבון התמורות הרבות במהלך השנים, עליית מחירים בכל תחומי החיים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ"ב.

     

57. את הצרכים יש לחלק לצרכים שהם תלויי שהות ולצרכים שאינם תלויי שהות. חלוקה זו נדרשת מאחר ורכיבים שהם תלויי שהות של קטין, נושא בהם בעין ההורה אצלו שוהים הקטינים וזאת ביחס ישיר לזמן השהות של הקטין בביתו ולהיפך; זאת להבדיל מצרכים שאינם תלויי שהות שכן אין קשר בין צרכים אלו לבין שהותו של הקטין בביתו של ההורה.

     

58. אשר לקטין המתגורר בשני בתים, בשל הכפילות הנדרשת מטבע הדברים, לקטין המתגורר בשני בתים צרכים גבוהים יותר. מנגד, חלקם של צרכים אלו, משולמים בפועל, על ידי נשיאה בפועל של ההורה בעת שהות הקטין עימו. ראו עמ"ש (חי') 28488-09-19 ר' ב' נ' ה' ב', מיום 12.03.2020; רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. מיום 25/10/2018. שם, הוערכו הוצאות קטין שמתגורר בשני בתים, סך 2,250 ₪ לחודש, לא כולל מדור. עוד ראו עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ' א.ו. סעיף 12 לפסה"ד מיום 11.06.2019 וגם עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית סעיף 47 לפסה"ד מיום 31.01.2019. בעמ"ש 59345-11-22 א' נ' ב' מיום 13/2/23 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה שהסכום 2,250 ₪ שנקבע בבית המשפט המחוזי מרכז אינו מתאים למחוז חיפה והצפון נוכח ההבדלים המשמעותיים הקיימים באזורי המחייה במרכז.

     

59. רמת החיים - לטענת התובעת רמת החיים לה הורגלה הקטינה הייתה גבוהה, סך 50,000 ש"ח לחודש. נטען כי הצדדים התגוררו בבית פרטי רחב ידיים, מידי שבוע הייתה מגיעה מנקה, התובעת בשל מחלתה, נתמכה ב- 4 מטפלים שונים במהלך השבוע: דיקור סיני, מסאג', מטפלת נפשית, תזונאית צמודה. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי הצדדים התקיימו מהלוואות בסכומים שונים, ניהלו חיים פשוטים וצנועים כחיים של חוזרים בתשובה שביקשו להתקיים בכבוד.

     

    בעניין זה אני מקבלת גרסת הנתבע;

    מחוות דעת המומחה החשבונאי ומטענות הצדדים בהליך הרכושי עולה כי אכן הצדדים לא חיו ברווחה כלכלית, ההפך הוא נכון. הצדדים צברו התחייבויות ונטלו הלוואות לשם קיום חיי יומיום. ראו כי התובעת בטענותיה כפי שפורטו לעיל בהליך הרכושי, טענה כי הצדדים נעזרו בצדדי ג ובאם הנתבע למימון יומיום - כך שאינה יכולה לטעון בהליך זה אחרת. התובעת עומתה עם הדברים בחקירתה. ראו עמוד 31 שורות 13-24:

     

     "ש: "... אז אני שואל, איך אנחנו יכולים להתייחס ברצינות לתזה שאת משמיע לנו היום לראשונה, שחייתם ברמת חיים גבוהה והיה המון כסף בחשבון והיו בבית נערות חינניות שעזרו לך עם הילדים, בזמן שאנחנו רואים שלאורך שנים, הרבה הרבה לפני פרוץ הסכסוך ביניכם, אתם נוטלים כל הזמן הלוואות מאוד גדולות. למה? למה ההלוואות האלה?

    ת: אפשר לענות?

    ש: כן, עכשיו את עונה.

    ת: אתה מעוות את מה שאמרתי. אני אמרתי שהיה הרבה כסף בחשבון בזמן שעזבתי את הבית, בנובמבר 2019. מאחר, וממש ימים ספורים לפני שעזבתי נכנסו כל הכספים של המשכנתא לחשבון בXX, אז אני יודעת שהיה הרבה מאוד כסף, בערך 510,000 שקל שנכנס לחשבון שלנו.

    כב' השופטת: אז כשאמרת שבחשבון היו מאות אלפי שקלים התכוונת, ספרת רק את הזכויות, לא ספרת את ההתחייבויות. זה מה שאני מבינה ממה שאת אומרת.

    ת: לא, סיפרתי סיפור

    כב' השופטת: כי אם את אומרת שזה כסף של המשכנתא אז התייחסת לכסף של המשכנתא.

    ת: כן.

    ש: אז כשאני לוקח משכנתא, אני רוצה לשאול אותך שאלה,

    ת: על זה דיברתי.

    ש:שנייה. אז בואי נשאל אותך שאלה. אם אני לוקח משכנתא מהבנק של 5 מיליון ש"ח, הבנק מזרים לי את הכסף הזה לחשבון, יש לי עכשיו בחשבון 5 מיליון ש"ח. האם זה גם אומר שיש לי התחייבות של 5 מיליון ש"ח?" 

     

     

60. ראו גם כי בדיון מיום 2.11.21 בפני הרשמת הבכירה, העידה התובעת שההלוואות ניטלו "עבור החיים המשותפים והחברה בתוך הבית". שם 12 שורות 12-15 1.21 בתלה"מ 41134-02-21. בהמשך העידה גם כי קיבלה עזרה ממשפחתה בשביל להתקיים ועבדה קשה במהלך החיים המשותפים בשביל להתקיים. שם עמוד 33 שורות 15-18.

     

61. לאחר שבחנתי ושקלתי עמדות הצדדים, הראיות שהוגשו והדין החל ורמת החיים שהוכחה, אני אומדת את צרכי הקטינה שהם תלויי שהות סך 1,400 ₪ לחודש וצרכי הקטינה שהם אינם תלויי שהות סך 600 ₪ לחודש.

     

62. אשר ליכולת הכלכלית של ההורים, שעל פיה יש לבחון את חלוקת הנטל, הרי שיכולתו הכלכלית של ההורה נבחנת על ידי גובה הכנסותיו, כלל רכושו ומצבו הכלכלי בכללותו. ראו עמ"ש (חי') 52480-06-20 א' נ' ב' מיום 8.8.21 סעיף 56 לפסק הדין. החלוקה היא חלוקה שוויונית, להבדיל מחלוקה שווה, והיא תתבסס על פי יחס ההכנסות הפנויות של ההורים. ראו עמ"ש (חי') 52480-06-20 א' נ' ב' מיום 8.8.21 לעיל סעיף 55 לפסק הדין.

     

63. התובעת, לטענתה הכנסתה החודשית סך כ-7,200 מקצבאות המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת צרפה אישור לשנת 2024. ראו נספח לבקשה לצירוף מסמכים לתיק המוצגים שהגישה התובעת ביום 17.3.24. נוסף על כך זכאית התובעת לקצבת ילדים, סך 242 ₪.

     

64. הנתבע טען כי היה על התובעת לצרף אישור רופא תעסוקתי בדבר אובדן הכנסה 100% לצמיתות. עוד טען כי התובעת יכולה לעבוד בעבודה התואמת את מוגבלותה ככל שקיימת ויש לקבוע לתובעת פוטנציאל השתכרות סך 6,000 ₪ (סעיף 65 לכתב ההגנה ). אלא שהקטינה בת 18 שנים ועל כן אין משמעות לשאלת כושר ההשתכרות של התובעת לעתיד, מה גם שקצבאות המוסד לביטוח לאומי להן זכאית התובעת עולות על הפוטנציאל הנטען.

     

65. נוסף על כך התובעת נישאה בשנית – אלא שהתובעת טענה כי אינה מקיימת משק בית משתף עם בעלה ואינה מתגוררת עימו. הסבר לכך לא ניתן ועל כן לא נתתי אמון בטענה זו. בעדות בעלה של התובעת התגלו סתירות לעניין הכרותו עם הצדדים, ולא ניתן הסבר להפרדה הנטענת. זאת ועוד, לא ניתן היה לתת אמון בעדותה בעניין שכר הדירה המשולם על ידה. התובעת העידה כי היא משלמת סך 7,000 ₪ לחודש שכ"ד, ראו עדותה בעמוד 58 שורות 22-30, אך לא הבהירה את הפער בין סכום נטען זה לבין העובדה כי עד כחודש קודם לכן התגוררה בדירה ששכר הדירה עבורה כמחצית. ראו עמוד 58 שורות 29-32. יתר על כן לא ניתן הסבר למקור המימון של שכר דירה כה גבוה בהינתן כי התובעת טענה כי היא משתכרת שכר נמוך משכר הדירה הנטען לבדו. מעבר לכך התובעת לא הצביעה על הוצאה חודשית מהותית קבועה גבוהה נוספת.

66. נוסף על כך זכאית התובעת למחצית מרכושם של הצדדים, לרבות מחצית מהבית הגדול (אשר הצדדים מסכימים כי שווי 4.4 מיליון ₪ - ראו החלטה מיום 12.5.22) ויתרת חלקה ממכירת הבית הקטן, והיא בעלים של 1/6 מזכויות מדירת מגורים, עובדה שהוסתרה על ידי התובעת. ראו נספח ב' נ/4. אמנם מדובר בדירת מגורים אם התובעת ולאם התובעת זכות מגורים על פי הסכם בין האם וילדיה, ראו עמוד 15 שורות 26-29 לעדות אחות התובעת גב' מ' א', אך לזכויות אלו שווי. ולא היה מקום להסתיר עובדה זו מבית המשפט.

     

67. על כן אני מעמידה את הכנסתה החודשית סך 7,500 ₪ והכנסתה הפנויה החודשית, כולל חלקה בדירת אמא, סך 7,000 נטו לחודש. 

     

68. הנתבע טען כי לאחר שלקה פעמיים בליבו, איבד את כושר השתכרותו בשיעור 100% שכן הוא נדרש לטיפולים ובדיקות רפואיות באופן תדיר. עוד טען הנתבע כי קצבת הנכות שלו מהמוסד לביטוח לאומי הופסקה בשלהי שנת 2021 וגם קצבה אבדן כושר עבודה חודשית מפוליסת ביטוח, שהייתה סך 4,300 ₪ לחודש (נספח א' לתיק המוצגים נ/4) הופסקה. לטענת הנתבע האמור עולה מחוות דעת המומחה במסגרת חוות הדעת מיום 23.8.23 ומהמענה לשאלות ההבהרה מיום 31.10.23 שם ציין המומחה בסעיף 2 כי קצבאות הביטוח הלאומי סך 12,564 ₪ התקבלו מחודש 11/19-2/20. לטענת הנתבע, מאחר וקצבאות אלו הופסקו, הוא נאלץ להתקיים מתרומות חברים וגופי צדקה התומכים בו . הנתבע לא הביא תימוכין לטענתו זו ואין מחלוקת כי הנתבע מפעיל את החברה שבבעלות הצדדים - בהקשר זה הרי שעל פי דו"ח רווח והפסד לתקופה מחודש 1-6/19 השתכר הנתבע מחברת XX סך 34,234 ₪ ברוטו לחודש ועל פי דו"ח רווח והפסד לשנה 2020, סך 12,111.75 ₪ ברוטו לחודש (נספח ה' לנספחים שצורפו לכתב ההגנה).

     

69. יתרה מזאת, מצאתי לקבל טענת התובעת כי לא הוכח שנשללו מהנתבע קצבאותיו, שהרי הנתבע עצמו העיד אחרת, ראו עדות הנתבע עמוד 104 שורות 7-8 שם העיד: " כרגע אני לא משלם שום דבר לאף אחד מכיוון שאין לי כסף. וגם הקצבאות נכות שלי גם הם מעוקלים ע"י מזונות..." המדובר בקצבאות בשל אובדן כושר עבודה ששולמו מחברת XX סך 5,039.70 ₪, מיום 1.1.23 ועד ליום 31.1.24 (ראו נספח א' עמודים 4-5 לתיק מוצגי הנתבע) וגם קצבת נכות סך 4,971 ₪ לחודש כולל 1,908 ₪ תוספת ילדים. ראו נספח א' עמודים 7-8 לתיק מוצגים הנתבע.

     

    נוסף על כך זכאי הנתבע למחיצת רכושם של הצדדים, לרבות מחצית הבית הגדול והוא קיבל את חלקו ממכירת הבית הקטן וכן לסך 505,000 ₪, כפי המפורט לעיל. בהקשר זה אציין כי העובדה שהנתבע עשה שימוש בתשלום זה לשם תשלום חובות החברה או השקעה בחברה אין בו לשנות, הדבר היה לבחירתו ובמועד המאוחר למועד הקרע ונרשם כהלוואת בעלים.

     

    אשר להוצאות, בבית הנתבע מתגוררים שני ילדיהם הבגירים של הצדדים והקטינה שוהה בבית מחצית מהזמן. הנתבע טוען כי כלכלתם של הבגירים על כתפיו בלבד, אלא שיחד עם בגרותם באה גם אחריותם לדאוג לכלכלתם ועל כן אין בטיעון זה להקטין את יכולתו הכלכלית הפנויה של הנתבע – אלא ואולי אפילו להעלותה שכן הוא חולק את אחזקת המדור עם הבגירים. עם זאת הנתבע נשא בהחזרי המשכנתאות ותשלומי החובות המשותפים, סך כ- 11,500 ₪ לחודש.

     

70. על כן אני מעמידה את הכנסתו החודשית של הנתבע סך 12,000 ₪ ברוטו לחודש, כולל סך 505,000 ₪ כספים שהחורגו, והכנסתו החודשית הפנויה סך 9,000 ברוטו – בהינתן ההתחייבויות ושאר נסיבות העניין. יוער כי בשלב זה לא הופחתה מהכנסת הנתבע הוצאת המדור הואיל ולעת הזו אינו נושא בהוצאת מדור (החזרי משכנתא חלים על שני הצדדים) שכן תביעת התובעת כנגד הנתבע לדמי שימוש, טרם החל ברורה וטרם נקבע חיוב, אם לאו.

     

71. משמעות הדבר כי יחס הכנסות ההורים; 60% האב, 40% האם.

     

72. הצדדים חולקים את זמני השהות עם הקטינה באופן שווה ואין בעובדה כי הקטינה עובדת למחייתה לשנות מחובתם בצרכיה. לעניין עבודת הקטינה, ראו עדות התובעת עמוד 58 שורות 33-39, עמוד 59 שורות 1-4 וגם עדות הנתבע בעמוד 22 שורות 14-15.

     

73. על כן, חיובו של הנתבע במזונות הקטינה שהם תלויי שהות הוא סך 140 ₪ לחודש שעליו לשלם לקטינה באמצעות האם ועבור צרכים שאינם תלויי שהות סך 360 ₪ לחודש, סה"כ 500 ₪ לחודש, באיזון הכולל של נסיבות העניין, המזונות השוטפים יעמדו על סך 600 ₪ לחודש.

     

74. אשר למדור, כאמור לא ניתן הסבר מניח את הדעת לטענת התובעת לשכר דירה בסך 7,000 ₪ לחודש וגם לא טעם מדוע התובעת שוכרת דירה בת 5 חדרים למגורים עם הקטינה, כאשר לפני כן שכרה דירה בסכום של מחצית משכ"ד נטען זה. ראו מוצג מ/1 בת/1 תלה"מ 41134-02-21. מער לכך כאמור הצדדים חולקים זמני שהות שווים והקטינה מעל גיל 18. על כן, אין חיוב במדור.

     

75. נפסק;

    בתביעה הרכושית, הליך 41134-02-21 המומחה יגיש חוות דעת מעודכנת בתוך 45 יום וזאת בהתאם להוראות המפורטת בסעיף 44 לעיל. פסיקתא נפרדת למומחה תינתן בנפרד על מנת שניתן יהיה להציגה למומחה בנפרד מפסה"ד. לאחר שתוגש חוות הדעת המעודכנת יינתנו הוראות נוספות ויינתן בהמשך פסק דין משלים.

     

     

    אשר לפירוק השיתוף בבית הגדול, בהסכמת הצדדים מוצהר כי התובעת בעלים במשותף עם הנתבע בזכויות בית הגדול. על כן, בתוך 30 יום לאחר שתתקבל חוות הדעת המעודכנת, רשאי כל צד להודיע לצד שכנגד כי הוא רוכש את חלקו של האחר בבית הגדול. אם שני הצדדים יבקשו לרכוש זכויות האחר, תערך ביו הצדדים התמחרות. אם אף צד לא יבקש לרכוש חלקו של האחר, הבית הגדול יוצא למכירה לצד ג' מרבה במחיר באמצעות מינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים.

     

76. נפסק בתביעה למזונות הליך 43657-02-21;

    מיום הגשת התביעה למזונות ועד הגעת הבת לגיל 18 או סיום כיתה יב, לפי המאוחר, ישלם הנתבע באמצעות התובעת עבור מזונות הקטינה סך 600 ₪ לחודש וממועד זה ועד לשחרור משירות צבאי חובה, לרבות בתקופתה שנת שירות, שירות לאומי, קד"צ, מכינה, יופחת תשלום המזונות השוטף לסך 300 ₪ וישולם ישירות לידי הבת. התשלום ישולם ב- 10 לכל חודש מראש ויהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.

     

    קִצבת הילדים וקצבה המשולמת ע"י המל"ל עבור הבת תשולם לתובעת בנוסף לדמי המזונות.

     

    החל ממועד הגשת התביעה, יישאו הצדדים בחלוקה 40% התובעת ו-60% הנתבע בהוצאות רפואיות חריגות של הקטינה, מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים / עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/ריגשיים, איבחונים לרבות אִבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע"י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי להנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה / קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא. הוצאות שהוצאו קודם לפסה"ד, על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום בתוך 21 יום שאם לא כן, יוחזק כמי שוויתר.

     

    החל ממועד הגשת התביעה יישאו הצדדים, בחלוקה 40% התובעת ו-60% הנתבע בהוצאות החינוך של הקטינה כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת/מסגרת חינוכית לרבות ועד הורים, חוגים, שיעורי עזר (ע"פ המלצת הגורם הרלוונטי), תנועת נוער ותוכנית מצויינות. הכל, בקיזוז ההטבה מהמל"ל ו/או מהצד השלישי. הוצאות שהוצאו קודם לפסה"ד, על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום בתוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כי וויתר.

     

    כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).

     

    הורה שיישא בסכום העולה על חלקו, יהא זכאי להשבת התשלום ששילם ביתר, בתוך 10 ימים מיום ששלח להורה השני דרישה בצירוף אסמכתא ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה ובאמצעות תקשורת מתועדת.

     

    כל הודעה או מסמכים, בנוגע לחיובים לעיל יועברו ב"תקשורת מתועדת": דוא"ל / דואר רשום / יישומון עם אישור מסירה (כגון: WhatsApp). ההורה השולח אינו מחויב להוכיח שההורה השני קיבל את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל.

     

    מזונות עבר – מזונות ששולמו ביתר לא יושבו ומזונות שטרם נגבו – ישולמו עד לגובה הסכום הפסוק (לפי 600 ₪ לחודש) ולא מעבר לכך.

     

77. אשר להוצאות משפט, נוכח אופן ניהול ההליכים על ידי הצדדים עד כה, התוצאה אליה הגעתי, הסתרת עובדות על ידי התובעת, טענות הנתבע שהצריכו תיקון והוספות חוות דעת, אי המצאת מסמכים למומחה, ושאר נסיבות העניין והתוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

     

    בשולי פסק הדין יובהר כי בית משפט זה לא הביא בחשבון מסמכים שצרף הנתבע ללא רשות בית המשפט או הסכמת הצד שכנגד, לבקשתו שהוגשה ביום 18/02/2025.

     

    מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.

    המזכירות תמציא לצדדים תסגור ההליכים שבכותרת.

    ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ה, 23 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.